דפנה - אלשַוְכָּה אלתַחְתָא

דן

השם 'דן' נזכר לראשונה בספר בראשית י"ד - לאחר שאברהם נפרד מאחיינו לוט, הלה נפל בשבי ארבעת המלכים ואברהם יוצא להשיבו:

בספר יהושע (י"ט, 47) מוזכרת עיר בשם "לשם" שהתקיימה במקום.

בספר שופטים, המקביל לתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, קמה עיר חדשה בשם ליש וזו מוזכרת בו. לפי המסורת המקראית, כבשו בני שבט דן את העיר, אשר תוארה כמקום שקט ובטוח:

"וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְאֵין-מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחוֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם... וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב; וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה."

– ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים ז'-כז-כ"ט

לאחר פיצול הממלכה המאוחדת במאה ה-10 לפנה"ס בנה ירבעם בן נבט, מלך ישראל, מקדשים בבית אל ובדן. המקדש נבנה, ככל הנראה, כתחליף לבית המקדש הראשון לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק כו-ל"ב).

העיר ניצבה בסמוך לגבול ישראל וארם ועברה מספר פעמים מיד ליד. כך למשל, בן הדד מלך ארם, קיבל במאה ה-9 לפנה"ס שוחד מאסא מלך יהודה כדי שיפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל, אויבו המושבע של אסא, ויכה בממלכתו - "...ויך את עיון ואת דן":

"הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד, כֶּסֶף וְזָהָב--לֵךְ הָפֵרָה אֶת-בְּרִיתְךָ אֶת-בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וְיַעֲלֶה מֵעָלָי. וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן..."

– ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק יט-"כ

בשער הישראלי נמצאה בשנת 1993 כתובת תל דן, בה נאמר, בין היתר על פי הצעת החופרים:

הכפר שכן על גבעות בחלק הצפון-מזרחי של עמק החולה, מדרום-מערב לאתר הארכיאולוגי תל אל קאדֿי [תל דן].

ב-1944-45 התגוררו 200 תושבים באל-שַוְכָּה אל-תחתא ובכפר הסמוך, מֻעְ'ר אל-שַבּעאן.

אדמות שני הכפרים השתרעו באותה עת על 2,132 דונם.

תושבי הכפר נסו ממנו ב-14 במאי 1948 מחשש למתקפה.

דפנה

מייסדי קיבוץ דפנה היו עולים מליטא גרמניה ופולין שהתארגנו לקבוצה במסגרת הקיבוץ המאוחד וישבו החל משנת 1932 בגבעת מיכאל שליד נס ציונה.

כעבור 7 שנים, כשהיא מונה כמעט 250 נפש, נערכה קבוצת ההתיישבות לעלייה לקרקע בצפון עמק החולה.

ב-3 במאי 1939 הוקם הקיבוץ במקומו הנוכחי כחלק ממבצע חומה ומגדל וכראשון מבין מצודות אוסישקין.

בתחילה נקרא שמו "מצודת אוסישקין א'" אך לאחר התנגדות התושבים שונה שמו ולבסוף נקרא כשם העיר הקדומה "דפנה" ששכנה באזור בתקופה ההלניסטית.

בשל מיקומו ליד הגבול, סבל היישוב מהתקפות רבות במשך שנות קיומה של מדינת ישראל.

מספר פעמים (בין היתר במלחמת השחרור ומלחמת לבנון) פונו הילדים מן הקיבוץ.

פעמים רבות ירדה אוכלוסיית דפנה למקלטים עקב הפגזות או ירי קטיושות.