ביריה - בִּירִיָּא. עֵין אלזַיְתוּן

ביריא

ישוב יהודי בשם ביריא התקיים בתקופת הבית השני.

הישוב גדל עקב חורבן צפת הבצורה על ידי הרומאים שאחריו עברו חשיבי צפת אל ביריא -ובתוכם משמרת יקים ממשמרות הכהונה.

בביריא גרו התנא רבי אלעזר איש ביריא והאמוראים אבא ביראה, רבי ירמיה ביראה ועולא ביראה.

מאוחר יותר יש עדויות על ישוב יהודי בין המאה ה-12 למאה ה-16.

במאה ה-16 התגורר בביריה רבי יוסף קארו וכתב בו את חיבורו השולחן ערוך.

היישוב היהודי במקום חרב ככל הנראה בתחילת המאה ה-17.

בִּירִיָּא

הכפר שכן בגובה 900 מטרים מעל פני הים, על המורדות הדרומיים של הר כנען.

יתכן שהכפר נבנה על אתר הכפר הרומי בֶּראי או בירי, בו שכנה גם עיירה יהודית במאה הראשונה לספירה.

ב-1596 חיו בכפר 319 תושבים.

ב-1944-45 נמנו בו 240 תושבים רובם מוסלמים.

. אדמותיו השתרעו אז על 5,579 דונם, שרובם נרכשו בידי יהודים.

חוליית פלמ"ח השתלטו על הכפר ב-1 במאי 1948, בעת שכוח נוסף כבש את הכפר הסמוך עין אל-זיתון, כהכנה לכיבוש צפת.

תושבי עין אל-זיתון גורשו בעת הכיבוש, וחלקם נהרגו במהלכו.

עֵין אלזַיְתוּן

הכפר שכן בגובה 700 מטרים מעל פני הים, על המורד המערבי של ואדי אל-דִלבּ [נחל ביריה], קילומטר וחצי מצפון לצפת.

ב-1596 חיו בכפר 622 תושבים.

ב-1944-45 נמנו בו 820 תושבים מוסלמים.

אדמותיו השתרעו אז על 1,100 דונם, .

ב-3 בינואר 1948 פשטה חוליה ציונית על הכפר, תקפה אותו בירי, הרגה תושב אחד ופוצצה ארבעה בתים.

ארבעה חודשים לאחר מכן, במהלך מבצע יפתח, כבשו כוחות פלמ"ח את הכפר ב-1 במאי 1948, כהקדמה לכיבוש צפת.

התקיפה החלה לפנות בוקר עם מטר-אש מרגמות, שלווה בתקיפה קרקעית של שתי מחלקות.

גברים מהכפר שהחזיקו בנשק החליטו לסגת, אך שאר התושבים נשארו בבתיהם.

הכוחות הישראלים עצרו את הגברים, ואת השאר התושבים גירשו.

ביריה

יש גרסאות שונות לגבי הזמן בו נקנו אדמות ביריה. המקדימים מציינים שהשטח נקנה על ידי יק"א או הברון רוטשילד עוד בשנת 1893 והמאחרים מייחסים את קניית השטח לקרן קיימת לישראל בסביבות 1942.

דיון משפטי בשאלת אדמות ביריה שנערך בשנת 1946 הראה על רישום במרשם הקרקעות של 450 דונם בבעלות פיק"א עוד בשנת 1895.

ניסיון ראשון ליישב את המקום בפועלים חקלאים נערך בשנת 1922, אך כשל.

בינואר 1945 עלו על הקרקע בביריה חברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח, שהורכבה מבוגרי בני עקיבא, כחולייה ראשונה בשרשרת יישובים שנועדו לחבר את צפת לאצבע הגליל.

ביריה הוקמה סביב טירה מרכזית במתכונת חומה ומגדל. באותה מסגרת נבנו מצודות רמות נפתלי וחוקוק.

בסוף פברואר 1946 מצאו חיילי הצבא הבריטי סליק סמוך לביריה ועצרו את כל שוכני היישוב. במקומם הוצבו במקום נוטרים ולאחר מכן (ב-5 במרץ) יחידה של הצבא הבריטי.

בקשות של היישוב המאורגן לאייש את הטירה באנשים אחרים נענו בשלילה.

כדי לא להחריש על תקדים של הורדת יישוב יהודי, הוחלט בהגנה להעלות יישוב חדש בצמוד לטירה שנמצאה בשליטת הצבא הבריטי.

במקום העלייה המסורתית לתל חי בי"א באדר עלו כ-3000 נערים מיישובי הסביבה, בליל גשם, לגבעה סמוכה לטירה, גדרו את המקום, נטו בו אוהלים וכינו את המקום "ביריה ב'".

באותו היום אחרי הצהריים, לאחר שרוב שוהי המקום התפזרו, נכנס הצבא הבריטי לפעולה ותוך שימוש בטנקים ובשריוניות גירש את המתיישבים מהמקום.

עוד באותו הלילה (הלילה שבין 14-15 במרץ) עלו מאות אנשים מצפת וראש פינה למקום והקימו את "ביריה ג'".

בעקבות זאת, פינו הבריטים את הטירה והתירו שהיית עשרים מתיישבים בביריה.

בזמן המאבק, הסתיים משפט שניהלו הערבים נגד הקק"ל לגבי הבעלות על הקרקעות של ביריה, וחלק מהקרקעות של ביריה נמסרו לערבים.

לאחר קום מדינת ישראל

במלחמת העצמאות נפגע היישוב קשות ונהרס. בשנת 1949 הוקם במקום מחנה עולים.