מגדל - מָגְ'דָל, ואדי חַמָאם, ח'רבּת וַערָה סַוְּדא

בימי הבית השני, התקיים בקרבת היישוב קרוב לחוף הכנרת יישוב יהודי המזוהה עם "מגדלא" .

היישוב מזוהה כמקום הולדתה של מרים המגדלית.

בתלמוד מופיע המקום כמִגְדָל נוּנַיָה, מרכז דייג והמלחת-דגים.

בתקופה הרומית נודע המקום כטריכיאי, עיר יהודית מבוצרת ומשגשגת שנודעה באריגה, צביעת בדים ודייג.

מגדל - טריכיי במרד הגדול:

טריכיי נכבשה על ידי טיטוס בהתקפה פתאומית, והמורדים שישבו בה יצאו בסירות אל הים. הרומאים התארגנו באופן מהיר, בנו רפסודות, ויצאו בעקבות המורדים. בקרב הימי שהתרחש נהרגו כל המורדים, ויוסף בן מתתיהו כותב כי הכנרת האדימה מדמם. תושבי טריכיי נפלו בידי טיטוס. אלף ומאתיים מן הזקנים והחולים נרצחו במקום, ואילו חמשת אלפים ניתנו כמתנה לקיסר נירון כעבדים. שלושים וארבעה אלף תושבים נוספים של העיר נמכרו כעבדים. אלה מהם שהיו תושבי ממלכתו של אגריפס השני ניתנו לו במתנה. אגריפס יכול היה לשחררם, אך הוא מכר אותם לעבדות.

בית כנסת של הישוב מגדל פעל בסוף ימי הבית השני. מבנה מרובע עם עמודים שתמכו תקרה וספסל אבן מסביב.

שרידי המבצר הצלבני של מגדלא, שנודע בהמשך כקלעת [מבצר] נַעְלָא, ניצב בפסגת-ההר, ממערב לכפר.

בתחילת המאה ה-20 התיישבה במקום קבוצה של גרמנים קתולים בסמוך לכפר הערבי אל-מג'דל, ששימר את השם "מגדלא". המתיישבים חלו במלריה וניסיון ההתיישבות נכשל.

מָגְ'דָל

הכפר ניצב על החוף המערבי של הכנרת, לרגלי הר [הארבל], .

ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-360, מוסלמים כולם.

אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,607 דונם, מהם 789 אשר נרכשו בידי יהודים.

תושבי-הכפר עזבו ב-22 באפריל 1948, בעקבות תקיפה צבאית וכן בשל ירידת המורל נוכח כיבוש טבריה הסמוכה ב-18 באפריל.

ואדי חַמָאם

הכפר שכן על הגדה הצפונית של ואדי אל-חמאם [נחל ארבל],

מבצר קטן שנודע כקלעת אל-חמאם או קלעת אבן מעני שכן בסמוך.

בדווים מהאזור התיישבו ליד הואדי.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו, כמו גם נתונים על שטח אדמותיו ומספר תושביו, אינם בנמצא.

ליד האתר נבנה כפר חדש באותו שם בידי ישראלים עבור "פליטים פנימיים" פלסטינים מכפרים באזור החולה, בעיקר הכפר אל-מֻפְתַחִ'רָה.

ח'רבּת וַערָה סַוְּדא

הכפר הקטן שכן על רמה קטנה של סלע וולקני והשקיף לעבר ואדי אל-חמאם [נחל ארבל] והכינרת.

תושבי הכפר נמנו בעיקר על שבט עַרַבּ אל-מַוַאסִי, אך כמה משפחות השתייכו לערב ווּהֵיבּ.

ב-1944-45 עלה מספר תושבי הכפר ל-1,870, מוסלמים כולם.

שטחו עמד על 7,036 דונם.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא.

מגדל

במרץ 1909 בתקופת העלייה השנייה, רכש האגרונום יוסף טריידל בשם המשרד הארצישראלי 6,000 דונם מן הגרמנים בעלי הקרקע. את הכספים לרכישה תרמו פרופ' אוטו ורבורג ויהודים בעלי ממון מרוסיה.

בשנת 1910 הקימו פועלים חווה חקלאית במקום, בשם "אחוזת מוסקבה". את החווה ניהל הפקיד משה גליקין והפועלים עבדו את האדמות ובנו את הבתים עבור בעלי הקרקעות. באותה השנה ביקש משה גליקין מהסתדרות החורש (מוסד אשר נבחר על ידי הפועלים החקלאיים שהיה כמו המרכז החקלאי בראשיתו) – פועלים לעבודה. הסתדרות החורש ייפתה את כוחו של נתן חרובי חלוץ העלייה השנייה לנהל אתו משא ומתן בנידון ובסיומו עבר עם 10 פועלים ושתי פועלות לחווה. הם היו הפועלים העבריים הראשונים על אדמה זו. בסוף השנה מנו למעלה מ- 60 פועלת ופועל.

משנת 1911 - חוות "מגדל" – המתה מפועלים. העבודה חולקה לארבע רשויות: גדולי פלחה, משתלה ונטיעות, רפת וחצרנות וגדולי שלחין. בתקופה זו חיו ופעלו במקום א. ד. גורדון ויוסף טרומפלדור עם הקומונה שבראשה עמד.

לאחר מלחמת העולם הראשונה השקיעו יהודים מארצות הברית כספים במקום, ופיתחו את החווה החקלאית לכלל יישוב.

מקיץ תר"ף 1920 התגורר במגדל מחנה גדול של גדוד העבודה עד לפירוקו בסתיו תרפ"ב 1921. חברי הגדוד תושבי המחנה עבדו בחציבה, סלילת כבישים, דיג וגידול ירקות באתר. אחד ממורי המחנה ודמות נערצת על ידי יושביו היה הסופר יוסף חיים ברנר.