יסוד המעלה - אלעֻלְמַאנִיַּה, עַרַבּ אלזֻבַּיְד, מַלַּאחָה, בַּיְסַמוּן,

אתר עינן

במקום מעיין גדול 2.500 מ"ק בשעה עם מתקנים של מקורות ותחנת קמח עותמנית.

האתר הוא מן התקופה הנטופית (8200-1000 לפנה"ס בערך) ובו 4 שכבות יישוב.

כאן חיו אנשים שהיו ציידים לקטים כמעט כל השנה .

אלעֻלְמַאנִיַּה

הכפר שכן בחלק הדרום-מערבי של עמק-החולה, ליד החוף המערבי של אגם-החולה. ב-1596 חיו בכפר 55 תושבים.

במאה ה-20 השתייכו חלק מבתי-הכפר לבדווים של ערב אל-זוביד, שגרו כ-1.5 ק"מ ממרכז הכפר.

ב-1944-45 חיו באל-עֻלְמַאנִיַּה 260 תושבים, ברובם מוסלמים.

אדמות-הכפר השתרעו אז על 1,169 דונם.

התושבים פינו את הכפר ב-20 באפריל 1948, בתחילת מבצע מטאטא.

עַרַבּ אלזֻבַּיְד

הכפר שכן 15 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, למרגלות הרי הגליל העליון שהשתפלו לעבר עמק-החולה.

תושביו נמנו על השבט הבדואי אל-זֻבַּיְד. התושבים, מוסלמים כולם,

ב-1944-45 חיו בערב אל-זֻבַּיְד ובכפר הסמוך מַלּאחה 890 תושבים.

אדמות שני הכפרים השתרעו על 2,168 דונם. 294 מהם נרכשו בידי יהודים.

תושבי הכפר פחדו מתקיפה יהודית וברחו ב-20 באפריל 1948.

מַלַּאחָה

הכפר שכן על גבעה חולית בגדה הצפונית של ואדי אל-בּארִד [נחל עינן], 16 ק"מ מצפון-מזרח לצפת.

בשנת 1157 הביס צבא ערבי מדמשק את צבא הצלבנים במהלך קרבות שהתקיימו בסמוך למלאחה.

הכפר מוזכר בכתבים של נוסעים שתרו את האזור במאות ה-18 וה-19.

ב-1944-45 חיו במלאחה ובמגורי שבט ערב אל-זֻבַּיְד 890 תושבים.

אדמות שני הישובים השתרעו אז על 2,168 דונם, מהם נרכשו 294 בידי יהודים.

הכפר נכבש בסוף מבצע יפתח, ב-25 במאי 1948.

בַּיְסַמוּן

הכפר הקטן שכן 16.5 ק"מ מצפון-מזרח לצפת,.

יתכן ששם הכפר מקורו בשם "בית אשמון", שמשמעו מקדש האל הפיניקי אשמון.

ב-1944-45 ירד מספר התושבים ל-20.

אדמות הכפר השתרעו אז על 2,102 דונם.

אנשי בַּיְסַמוּן ברחו ממנו ב-25 במאי 1948.

יסוד המעלה

"קולוניא מי מרום"

בשנת 1872 רכש יעקב חי עבו, את אדמת השבט הבדואי "א זביד" על גדות אגם החולה והקים עליה ביחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, "קולוניה" בשם "מי מרום".

בכך יצקה משפחת עבו את היסודות להתיישבות היהודית בגליל ובעמק החולה.

מי מרום הוא שמו התנכ"י של מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון.

יסוד המעלה נוסדה בשנת 1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה והייתה מן המושבות הראשונות שהוקמו על ידי אנשי העלייה הראשונה,

יסוד המעלה נוסדה על ידי "חברת נחלת שדה וכרם" שהוקמה בידי 24 משכילים יהודיים ממזריטש ובריסק כאחת מתנועות "חובבי ציון" שקמו ברחבי מזרח אירופה לאחר פרעות ה"סופות בנגב".

שליחי התנועה קנו מידי משפחת עבו מצפת כ-2000 דונם.

בעת שנחתמה העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריץ, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע, תוך כדי חפירה, אבן ועליה כתובת בארמית: יזכר לטאב מאן דמיטבתי, שפירושה: ייזכר לטוב כל המתיישב כאן.

אבן זו, שכנעה יותר מכול את נציגי עולי מזריץ לרכוש את הנחלה.

בסוף 1884 התגוררו במקום 12 משפחות, שכללו 36 נפשות בבית אחד שהופרד על ידי מחיצות‏.

המייסדים סבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות.

מהיעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים.

במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו ניסיונתייהם של המתיישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בניה.

בשנת 1887 חל המפנה כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו.

בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבניה ועל פי המלצתו של האגרונום מטעם הברון, נסים בכור אלחדיף, הוחל בגידול ורדים לתעשיית הבשמים ובנטיעת עצי תות לגידול טוואי המשי.

במאי 1890 התקיים טקס הנחת אבן פינה לבתי היישוב‏.

הברון סידר להם עבודה באחוזה שלו בזמנים בהם לא עבדו בשדותיהם.

בתקופה זו גדלה המושבה והצטרפו אליה מתיישבים ושטחי אדמה נוספים.

עם המעבר של מושבות הברון לחסותה של יק"א בשנת 1900 נוספה לפרויקטים החקלאיים שהיו במושבה רפת חלב גדולה שהייתה אמורה לשווק את תצרוכתה לכל הגליל. אולם פגעים חקלאיים וחוסר כדאיות לרכישת מוצרי התעשייה הביאו לשפל חריף במצבה של המושבה.

המצב הירוד הגיע עד כדי המלצת נציגות יק"א לסגירת המושבה. אולם, למול נחרצותם של המתיישבים בראשותו של המייסד פישל סלומון החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה ולממן את השירותים הנצרכים במושבה מקופתה.

במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ככל המושבות ממחסור בקונים לתבואתה והתנכלויות מצד הטורקים, וכן ממכת הארבה שפקדה את הארץ באותן שנים.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה פינה הצבא הבריטי את אזור אצבע הגליל בהתאם להסכם סייקס-פיקו ובגלל חולשת השלטון הצרפתי נוצר במקום מעין שטח הפקר.

המושבה סבלה בתקופה זאת ממעשי שוד של בהמות והאיכרים שעבדו בימים נאלצו לבלות את הלילות בשמירה‏.

ביולי 1920 היה חשש לקיום המושבה בעקבות קרבות בין הצבא הצרפתי ושבטי הבידואים‏.

המצב השתפר לאחר חזרת האנגלים לאצבע הגליל בסוף שנת 1920.

השקט שחזר לאזור עם חזרתם של האנגלים הופר שוב במאורעות תרפ"ט אז הועברו התושבים אל הקיבוץ הסמוך איילת השחר.

על המושבה המרוקנת פשטו הבדואים וערכו שוד גדול.

האנגלים גירשו את השודדים והתושבים שבו לשקם את משקיהם.

בתחילת שנות ה-30 היו במושבה 35 משפחות‏.

במלחמת השחרור סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן.