כפר זיתים - חִטִּין, נִמְרִין

ארבל

במערות שבמצוק חיו בני אדם עוד מתקופות פרהיסטוריות.

בתקופה מאוחרת יותר הפכו המערות למבצר גדול, שהיו בו מעברי סתר, אולמות ובורות מים.

כאן התחולל קרב לחיים ולמוות בין הורדוס לבין החשמונאים על השלטון ביהודה.

הורדוס נלחם בגליל כנגד מתנגדיו, תומכי אנטיגונוס, ואנטיגונוס עצמו ישב בירושלים ולא ניסה כלל להחיש עזרה לתושבי הגליל ולאנשיו שנלחמו בהורדוס. הורדוס התעסק בביעור קיני ההתנגדויות, שמרכזן היה במערות שליד הארבל. בקרבות אלה השתמש הורדוס בארגזים, שהותאמו למלחמות בהרים. הלוחמים שהתמקמו בתוכם הצטיידו במוטות ארוכים שבקצותיהם ווים על-מנת לגרור את המסתתרים החוצה ולשומטם לתהומות.

בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית היו במקום יישובים יהודיים.

במקום התיישבה לאחר החורבן משמרת הכהנים ישוע.

ליד מושב ארבל, בחלקו הצפוני, נמצאים שרידי ארבל הקדומה ובהם חורבות בית כנסת קדום, שהיה בשימוש עד אמצע המאה השמינית, בריכות אגירה ומתקנים חקלאיים וכן, במדרון אל נחל ארבל, קברים ומערות קבורה חצובים בסלע

קרני חיטין

במקום התרחש קרב קרני חיטים בין האיובים בראשות צלאח א- דין והצלבנים ב4.7.1187, בו הצלבנים נחלו תבוסה.

חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום מצאו ביצורים מהתקופה הכנענית (מאות 13-14 לפנה"ס), הישראלית (מאות 8-9 לפנה"ס), וכן מהתקופה הממלוכית (מאות 13-14 לספירה).

חִטִּין

הכפר שכן על גדותיו של ואדי קטן למרגלות הר חִטין [קרני חיטים], שמונה ק"מ ממערב לטבריה.

יתכן שהכפר נבנה על גבי העיירה הכנענית סידים או צידים, שבמאה השלישית לפני הספירה נקראה כפר חיטין.

המקום נודע בתקופה הרומית בשם כפר חִיטַיַה, ובמאה הרביעית לספירה שימש כמושב רבני.

הכפר חלש על מישור חִטין, בו התרחש קרב חִטין המפורסם ב-1187, במהלכו הביס סֿלאח אל-דין את צבאות הצלבנים.

ב-1944-45 עלה מספר תושבי הכפר ל-1,190, מוסלמים כולם.

אדמותיו השתרעו על 22,764 דונם, מהם 147 אשר נרכשו בידי יהודים.

עם סיום ההפוגה הראשונה של המלחמה, במהלך מבצע דקל. עם כיבוש נצרת ב-16 ביולי כשלושים חיילי צבא השחרור הערבי שהיו מוצבים בחיטין החלו לסגת, ועמם רוב תושבי הכפר, שתפסו מחסה בסלמה שבגליל התחתון. חלק מהתושבים נשארו בפאתי הכפר במשך חודש וחיכו להזדמנות לשוב לבתיהם, עד שבסופו של דבר עברו ללבנון.

נִמְרִין

הכפר נבנה על שרידי ישוב רומי של כמרים שנודע ככְּפַר נִימְרָה

הכפר שכן על אוכף בין שתי גבעות, 10.5 ק"מ ממערב לטבריה, והשקיף דרום-מערבה לעבר מישור תורען.

ב-1944-45 חיו בו 320 תושבים, כולם מוסלמים.

אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 12,019 דונם, מהם 3,224 אשר נרכשו בידי יהודים.

גורלו של נמרין היה ככל הנראה דומה לזה של לוביא וחיטין, כפרים סמוכים שנכבשו בסוף מבצע דקל.

במהלך המבצע, כוח בפיקודו של חיים לסקוב, מפקד חטיבה שבע, הדף את כוחות השיחרור הערבי וכבש את הערים שפרעם, נצרת והכפרים הערביים שבסביבתן.

הכפר נמרין נכבש ב-16-17 ביולי 1948,

אחוזת נפתלי

היה יישוב קטן של פאג"י שהתקיים בקרבת קיבוץ לביא בעשור הראשון של מדינת ישראל.

היישוב הוקם במאי 1949 על קרקעות שנרכשו על ידי יוסף לוי חגיז, ותוכנן להכיל 200 נחלות. היישוב הכיל תושבים מעטים, אשר התפצלו לשני תת-יישובים: ארץ נפתלי ותדח"ץ (תורה, דת, חסד, צדקה)‏ שבהמשך שונה שמה ל"חילה" או "חילא". בתדח"ץ התגוררו ארבע משפחות והם הוצרכו להביא אנשים מבחוץ על מנת להשלים מניין‏.

בשנת 1952 נקנס חגיז על מכירת 500 דונם מהקרקעות ליהודים מארצות הברית, ללא היתר משר האוצר‏.

בנובמבר 1953 נחנכו במקום שני בתי אבן בני שתי קומות, בטקס בהשתתפות רבני טבריה, באותה שונה שונה שם המקום מ"ארץ נפתלי" ל"אחוזת נפתלי", מכיוון שדוד בן-גוריון לא רצה שישתמע שהיישוב הוא מדינה בתוך מדינה‏.

לקראת סוף שנות ה-50 עזבו את היישוב רוב תושביו. המשפחה הבודדת שנותרה במקום עברה בהמשך גם היא. במשך מספר שנים התקיים במקום מוסד חינוכי, שגם הוא . קרקעות היישוב נמסרו לעיבוד לקיבוץ לביא ולבית רימון. בתחילת שנות ה-80, נהרסו הבתים במקום כדי למנוע היאחזות בדואים.

כפר זיתים

מושב בבקעת ארבל בגליל התחתון ליד טבריה ובסמוך לקרני חיטין השייך למועצה אזורית הגליל התחתון.

המושב הוקם על אדמות הכפר הערבי חיטין, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה.

המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, חלקם עזבו את היישוב במרוצת השנים. עולים מכורדיסטן נשלחו למושב על מנת להשלים את מכסת המשפחות.