יקנעם (עיר) - קירָה

תֵּל יָקְנְעָם

ממוקם בסמוך לאחת מהדרכים החשובות ביותר בעת העתיקה אשר עברה בואדי מילק וקישרה בין דרך הים (ויאה מריס) והדרך המובילה צפונה לעיר צור. נקודה זאת הקנתה ליקנעם העתיקה ערך אסטרטגי וכלכלי רב. התל ממוקם בגובה 70 מטר מעל פני הואדי.

האזכור הראשון של יקנעם הוא "ענקנעם", ברשימת הערים אותן כבש תחותמס השלישי מלך מצרים העתיקה באזור ארץ ישראל של ימינו (סביבות 1458 לפנה"ס).

הישוב הקדום ביותר במקום מתועד לתקופת הברונזה הקדומה, אולם מספר הממצאים הארכאולוגיים מהתקופה הזאת מועט. עם זאת עיקר הממצאים מגיע דווקא מתקופת הברונזה התיכונה, שלפי דעת מרבית החוקרים היוותה את נקודת המפנה של היישוב מבחינה כלכלית ואסטרטגית כאחד: לראשונה נחשפה מערכת ביצורים בעיר.

יקנעם מוזכרת בתנ"ך פעמיים בלבד. פעם ראשונה בהקשר של כיבושי יהושע בן נון

(יקנעם הייתה אחת מ-31 ערי ממלכה שכבש יהושע ממלכי הכנעני במאה ה-13 לפנה"ס)

"...מֶלֶךְ יָקְנְעָם לַכַּרְמֶל אֶחָד" (ספר יהושע, י"ב,כ"ב)

בהקשר של התנחלות השבטים, שם נכללה העיר בתחומו של שבט זבולון והייתה במעמד של עיר לויים,

"...וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי מְרָרִי הֵלְוִיִּם הֵנּוֹתָרִים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן, אֶת יָקְנְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ..." (יהושע, כ"א,ל"ד).

יקנעם חרבה ככל הנראה בתקופת מסע הכיבושים השני של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור בשנת 732 לפנה"ס, אך שוקמה ונושבה ברצף מהתקופה הפרסית ועד לתקופה הממלוכית.

בכתבי אוסביוס מוזכרת יקנעם כ"קמונה" ובתקופה הצלבנית נקרא המקום "קיימונט" ו"מונס-קיין".

בתקופה הערבית המאוחרת היא נקראה "קיימון".

במאה ה-18 בנה דאהר אל-עומר מבצר על ראש תל יקנעם, ששרידיו נראים עד היום.

החפירות באתר נערכו מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1977 - 1989, בניהולו של אמנון בן תור. ב-1993 חפרה במקום מרים אבישר מטעם רשות העתיקות.

עיקר הממצאים הארכאולוגיים מתל יקנעם שייכים לתקופת ממלכת ישראל ממנה נתגלו חומות העיר (חומה כפולה ייחודית).

נחשפו גם מספר ממצאים השייכים לתקופות מאוחרות יותר בתולדות היישוב כמו למשל: מערכת קברים חצובים מהתקופה הפרסית (בה היה יישוב עם מאפיינים פיניקיים), כלי חרס רבים מהתקופה הרומית והביזנטית, שרידי מגדל מהתקופה ההלניסטית וכנסייה צלבנית מהמאה ה-12.

קירָה

הכפר הקטן קירה שכן 23 ק"מ מדרום-מזרח לחיפה, על הגדה הסלעית, המערבית, של ואדי קירה [נחל קרת], והשקיף לעבר מרג' אבּן עאמר [עמק יזרעאל].

הכפר תל קאמון נמצא שני ק"מ מצפון-מזרח ובין שני הכפרים התקיימו קשרים הדוקים.

ב-1931 התגוררו בשני הכפרים 86 מוסלמים.

קק"ל ייעדה את תושבי קירה וקאמון לגירוש במארס 1948, בטענה שהם אריסים שעובדים על אדמות יהודים. בכיר במחלקת הקרקעות של הארגון, יוסף ויץ, ביקש מקצין מודיעין של ההגנה "לייעץ" לתושבי הכפר לעזוב. כשהם עשו כן, ויץ ואחרים בקק"ל החליטו להחריב את בתיהם ולהרוס את יבוליהם ובהמשך שילמו פיצויים עבור הרכוש.

יקנעם - עיר

המושבה יקנעם הוקמה בשנת 1935. ביולי 1950 הוקמה בצמוד למושבה, במעלה ההר, מעברה שעד שנת 1967 נכללה במועצה מקומית אחת עם המושבה. בראשות המועצה

המעברה החלה את צעדיה הראשונים בהגעת 250 משפחות עולים, לאחר שהמושבה נענתה לאתגר קליטת העלייה והסכימה לקלוט 100 משפחות.

עד תחילת שנת 1952 הגיעו עוד כ-400 משפחות עולים.

לאחר מספר חודשים הוחל בבניית בתי קבע על פי תוכנית להקמת עיר שתכיל 15,000 תושבים.

ולקראת סוף שנת 1951 נכנסו 285 משפחות ראשונות אל בתי הקבע‏.

בשנת 1964 כללה יקנעם 4,300 תושבים שמתוכם 160 משפחות התגוררו במושבה. בשנת 1966 בקשו נציגי המושבה והעיירה ממשרד הפנים להיפרד אלה מאלה‏.

בשנת 1967 התנתקה המושבה מהמועצה המקומית, השם "יקנעם" נתייחד למושבה והמועצה המקומית נקראה "יקנעם עִלית".

במהלך שנות ה-90 קלט היישוב עולים רבים מארצות חבר המדינות וכן מאתיופיה. ב־18 בדצמבר 2006 הוכרזה יקנעם עילית כעיר.