בית זרע - עֻבַּיְדִיָּה, מַנְשִיָה

תל עובדיה

אתר פרה-היסטורי מתוארך כבן מיליון וחצי שנים. כנראה אחד האתרים הקדומים בעולם מחוץ לגבולות אפריקה. במקום נמצאו שלדים רבים של היפופוטמים פילים וכן שלדים של קרנפים וג'ירפות.

פנחס נאמן (אנציקלופדיה לגאוגרפיה מקראית), מזכיר את המקום כאחת מן הצעות הזיהוי לעיר בית שמש של זבולון (יהושע יט, כב')

עֻבַּיְדִיָּה

הכפר נבנה כנראה על חורבות העיר הכנענית בית שַמָש,

הכפר ניצב על גבעה קטנה ומעוגלת בגדה המערבית של נהר הירדן, 2.5 מדרום לכינרת וקילומטר מדרום לנקודה בה נשפך ואדי אל-פַגָ'אס [נחל יבנאל] לירדן.

אל-עֻבַּידיה נזכר לראשונה בכתובים באמצע המאה ה-19.

בתקופה העותמנית נוסד בכפר בית-ספר יסודי.

ב-1944-45 עלה מספר תושבי-הכפר ל-870, מוסלמים כולם.

שטחו עמד על 5,137 דונם, מהם 1,139 שנרכשו בידי יהודים.

תושבי-הכפר עזבו לאזור נצרת ב-3 במארס 1948, משום שחשו בידוד וחששו מתקיפות מצד היהודים.

מספר פשיטות של ההגנה על כפרים באזור ארעו במהלך מארס, כולל תקיפה בתחילת החודש נגד אל-מנארה, ששכן רק כמה ק"מ מאל-עֻבַּידיה.

מַנְשִיָה (מנשית סמח')

הכפר ניצב במישור ליד נהר הירדן, כשני ק"מ מהנקודה בה יוצא הנהר מהכנרת, 11 ק"מ מדרום לטבריה. חצי ק"מ מצפון לו שכנה ח'רבת אֻם ג'וני, ורוב המקורות מתייחסים לשני המקומות כאל אחד.

ב-1881 חיו בח'רבּת אֻם ג'וני בין 250 ל-330 תושבים.

באותו עשור נרכשו אדמות שני הישובים בידי בַּהָאא אללה, מנהיג הכת הדתית ממנה התפתחה דת הבהאים.

אנשי אל-מנשיה הוסיפו לעבד את אדמתם כאריסים לפחות עד העשור הראשון של המאה ה-20, כשהבהאים מכרו את האדמה לקק"ל.

ב-1922 עדיין היו 79 תושבים ערבים בח'רבת אם ג'וני.

הכפר התרוקן ככל הנראה באותו זמן בו התרוקן אל-עֻבַּיְדִיַה,

בית זרע

הוקם בשנת 1921 על ידי עולים מגרמניה ומליטא.

בטרם עלה על הקרקע בספטמבר 1927‏, עבר הקיבוץ מספר גלגולים.

בליל ה-19 במאי 1948 לאחר ארבעה ימי עמידה נגד כוח הפלישה הסורי, החליטו חברי הקיבוצים שער הגולן ומסדה לנטוש את קיבוציהם. מברק משער הגולן הגיע למפקדת הגזרה והודיע על הכנות לפינוי. מברק בהול שנשלח בחזרה ממפקד הגזרה ובו הוראה מפורשת ממפקד הגזרה לא לעזוב את הנקודה, לא זכה לכל מענה. הנסוגים הגיעו לקיבוצים אפיקים ובית זרע.