מצודה צלבנית שנבנתה בשם קסטרום נובום (המצודה החדשה) .
באמצע אותה המאה עברה המצודה לידי ההוספיטלרים שקראו לה "שטו נף" (אותה משמעות, רק בצרפתית).
המצודה חרבה בהתקפת פתע של שליט דמשק המוסלמי נור א-דין,
לקראת שנות ה80 של המאה ה12 נבנתה המצודה בפעם השניה בידי הצלבנים אך ב1180 נכבשה המצודה בידי צלאח א-דין האיובי.
בראשית התקופה האיובית החריבו שליטי דמשק במכוון את המקום כחלק ממדיניות "אדמה חרוכה" על מנת למנוע מהצלבנים לשוב ולתפוס את המקום ומאז חדל המבנה מלשמש כמצודה.
ב1240 הוחזר המקום במסגרת הסכם לצלבנים וב1266 נכבשה חזרה בידי הסולטן ביברס.
הוּנִין
הכפר שכן 28.5 ק"מ מצפון לצפת, על הר עאמִל [הרי רמים], בגובה 650 מטרים מעל פני הים ובקצה מדרון שהשקיף על החלק הצפוני של עמק החולה.
עם קביעת הגבול בין לבנון ופלסטין בידי בריטניה וצרפת, היה הכפר חלק מלבנון.
ב-1944-45 חיו בהונין ובכפרים הלבנוניים חוּלא ועֻדַיְסָא הסמוכים 1,620 תושבים.
שטח שלושת הישובים עמד על 14,224 דונם, מהם 486 שנרכשו בידי יהודים.
כמו הרוב המכריע של הכפרים באצבע הגליל, נכבש הונין באפריל-מאי 1948, במהלך מבצע יפתח
הכפר פונה בידי תושביו ב-3 במאי 1948.
כוחות ערביים הורו לתושבי הונין לפנותו עד ה-14 במאי.
בבוקר בו נכבשה צפת, 11 במאי, הם החליטו לפנות נשים וילדים להונין.
כשח'אלסה נכבש כמה ימים מאוחר יותר, מיליציית הכפר נסוגה זמנית להונין ומשם כפי הנראה ללבנון, עם שאר אנשי הונין.
מרגליות
המושב הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מצפון אפריקה ומעיראק,
הוא שייך למועצה אזורית מבואות החרמון, וקרוי על שמו של חיים מרגליות קלווריסקי שניהל את יק"א באזור הגליל בתחילת המאה ה-20, ואף עזר בהקמת מספר יישובים באזור.