קריאה לעשות שלום בעולם הפנימי של אזרח יהודי בישראל (2023)

פרשת תרומה: הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה...

המסע לאנושיות משותפת "לעמק השווה"

מאת יששכר עשת

"עֵמֶק שָׁוֶה" הוּא לֹא רַק פְּשָׁרָה. עֵמֶק שָׁוֶה כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא: עֵמֶק נִפְלָא שֶׁשָּׁוֶה לִחְיוֹת בּוֹ. יֵשׁ בּוֹ מַיִם חַיִּים, טֶבַע פּוֹרֵחַ. יְצוּרִים חַיִּים לְלֹא פַּחַד. צְנִיעוּת, אַהֲבַת הָאַחֵר. וְנוֹטֵל רַק מָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ.

   הדברים הבאים הם לא של פוליטיקאי, אלא של פסיכולוג שמטבע הדברים עוסק בעולם הפנימי ובמפגש בין העולם הפנימי למציאות החיצונית.

   זהות האדם אינה אחידה. בעולמנו הפנימי מתקיימות מספר זהויות: משפחתית, תרבותית, מקצועית, מינית ועוד. אחד הקשיים הגדולים שיש לאדם הוא סכסוך בין הזהויות. לא אחת האדם מנסה לפתור סכסוך זה באמצעות התנהגות במציאות החיצונית. זהות מתגבשת לאורך שנים במפגש בין האדם למרחבי החיים בהם הוא פועל. זהות מגדירה את האדם ואת הדרך בה הוא פועל בעולם. כל זהות מחפשת להביע את עצמה, לפעול במציאות, להשפיע על המציאות. לכן סכסוך בין זהויות בעולמנו הפנימי יוצר סבל, ואין לאדם מנוח עד שיפתור סכסוך זה, ויפסיקו הזהויות לריב זו עם זו על השליטה במציאות.    

   כך קורה לאזרח היהודי החי במדינת ישראל שבעולמו הפנימי קיימות חלק מהזהויות הבאות: יהודית, דתית, אזרחית, ישראלית, חילונית, ציונית ואנושית.

   אזרחים יהודים רבים במדינת ישראל, עולמם הפנימי מסובך בסכסוך בין חלק מזהויות אלו. יש וזהות דתית מתקשה לחיות בשלום עם זהות ישראלית. זהות חילונית מתקשה לפעמים לחיות בשלום עם זהות יהודית. זהות ציונית מתקשה לחיות בשלום עם זהות אנושית, ועוד. גם אם נפעל בעולם החיצוני (נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ונלמד מנסיון), וגם אם נפעל בעולם הפנימי (קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נבין ונעשה), עקרונות הדרך להגיע לעמק השווה הם אותם העקרונות.

נשים לב לזהויות הללו שקיימות בנו ונבחן מי מסוכסכת עם מי וכמה עמוק וכואב סכסוך זה.

    סכסוכים פנימיים אלו עלולים להפעיל אותנו לנסות לפתור אותם בעולם החיצוני. אבל ניתן גם לפתור אותם בעולם הפנימי, לפני שיוצאים החוצה. שלום בין זהויות בעולמנו הפנימי מביא אותנו להיות מפויסים עם עצמנו, ומאפשר להתחיל את המסע אל העמק השווה, לפגוש אנשים בעלי זהויות שונות, להצליח לנהל שיח מתמשך וביחד לצעוד במסע זה.

   סכסוך בין זהויות בעולם הפנימי ניתן לפתור באותן הדרכים כמו סכסוכים בעולם החיצוני.

א. פתרון כוחני במטרה לבטל או לצמצם את חייה של הזהות האחרת.

ב. לחיות לצד הזהות האחרת, אבל להתעלם ממנה כאילו אינה קיימת.

ג. להתרחק מהזהות האחרת ולחיות ללא קשר ביניהן.

ד. וישנו הפתרון שנחשב יעיל, מתחשב, אך קשה להשגה ולא אחת גם מאיים. זהו תהליך של הידברות ופשרות, "תקשורת מקרבת". זהו תהליך של "דרכי שלום". בדרך השלום יש הכרה באמת של האחר, ביחד עם האמת שלי. בדרך השלום יש אחריות על עצמי ועל האחר. אלוהים שואל את קַיִן: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" וְקַיִן עונה: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? כן! עונה עמנואל לווינס. אנו אחראים גם על האחר. באופן כזה נוכל לצעוד ביחד אל העמק ששווה לחיות בו.

ה. וישנה גם פי הצורך, כאשר זהות מסוימת מאוימת ונמצאת בסכנה, "התנגדות  לא אלימה". כך עשו בעבר מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה, גנדי והעם הטיבטי. "התנגדות לא אלימה" היא החלטה להתנגד באופן נחרץ וגלוי להמשך דיכוי קבוצה, והחלטה עקרונית ומוסרית לנהל מאבק זה באופן לא אלים. הצהרת המתנגד באופן לא אלים היא: "אני קיים, לא תוכל להיפטר ממני או לפטר אותי. אני כאן ואמשיך להיות כאן, מתוך שותפות גורל, אהבתי אליך וחובתי המוסרית כלפיך. אני אפעל כדי שלא ניפרד, כדי ללמוד לחיות ביחד, לתת מעצמנו ומחכמתנו וביחד להגיע לעמק השווה."

האם אנחנו כבר בשלים לפגוש את הסכסוך בין הזהויות בעולמנו הפנימי

ולהתחיל בתקשורת מקרבת פנימית?

או אם זהותנו מאוימת, האם נוכל לפעול באמצעות "התנגדות לא אלימה" בתוכנו?

 הפעולות שיש להגיע  לשלום בין זהויות די ברורות אך קשות רגשית לביצוע.

א. יש להיכנס לנעלי הזהויות השונות ולהתחיל לראות את המציאות דרכם. יש לזהות את החיוב שיש בתפיסת עולמם, ואת עקרונות החיים של הזהויות השונות.

ב. יש לזהות ולאסוף את המשותף שיש בזהויות השונות.

ג. יש לבנות באמצעות המשותף בין הזהויות "זהות על", המאחדת את המשותף בין הזהויות, מבלי לבטל את השונות שיש בין הזהויות השונות. "זהות-על" כזו תהיה מאופיינת על ידי עקרונות של גמישות, אחווה, כבוד לאדם באשר הוא אדם, הגנה על החיים, וחופש למצוא משמעות בחיים ולפעול לאורה.

ד. עם "זהות העל" שהיא איחוד שנשמרת בה שונות, נחזור לשוחח כדי להגיע להסכמות ולצאת אל עבר "העמק השווה"     

 רבי בנימין כתב בעתון "המעורר" בשנת 1906 תרס"ז בגליציה את "מַשָּׂא עֲרָב", על יחס היהודי המגיע לארץ ישראל ופוגש את הזר, את הֵאָחֵר החי כאן (בסוגריים תוספות שלי).

   והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך, לא תבוא אליה כצר וכאויב, ופקדת לשלום את יושב הארץ. לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך (שיהיה העמק השווה), כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה. שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חימה, תקרב אחים, ובין רחוקים תשלים. ואהבת את יושב-הארץ, כי אחיך הוא, עצמך ובשרך, לא תעלים עין ממנו. מבשרך לא תתעלם, כי הוריש לא תורישו מלפניך. כי תבנה בית חרושת וחי הערבי (וכל אחר) עמך. לא תרע עינך בשכרו, כי כמוך כמוהו (צדק חברתי). אין הבדל ופדות בין עברי לערבי (ולכל עברי). להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה. ולא לקחת מאחרים באתם, כי אם להוסיף להם. חֻקה אחת ומשפט אחד יהיה לעברי ולערבי (ולכל עברי)"