69.ואלה שמות החטופים וסביבתם שניפגוש. ומה נעשה?

פרשת ואלה שמות החטופים שנפגוש מחר, בפעם אחרת.

מה אנחנו המטפלים וכל אחד יכולים לעשות.

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

ימים רעים יש לנו. מלחמה ועוד מלחמה. לאן שפונים מלחמה: בין אזרחים, בעולם-הפנימי, בין שכנים, במקום עבודה, בין איש ואישה שאש אוכלתם. ועכשיו צרה חדשה ואיומה מתרגשת עלינו: "השבת החטופים". אני מנסה לתאר את השעות אחרי שיחזירו את החטופים. מה נקבל? גופות ושברי אדם1 עדויות מהלכות למלחמת חורבן והחרבה של כל מה שקיים.

   לא עת שמחה היא. עת להפשיל שרוולים. כי גדול הוא היום הזה למעשים של שיקום וצמיחה. את, מכוש, טוריה וקלשון מתלכדים בסערה, להצמיח שוב את הירוק.

עכשיו עת מדיטציה ותפילה, משם נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע ונלמד מנסיון (מתוך CBT-גל-שלישי)

חיזוק ההרגל לפתוח אוזניים ערלות: כל חטוף חי או חלל, מוקף במעגלי שייכות מתרחבים. ניזום, נחפש להטות אוזן קשבת, לתת להם ללמד אותנו. כך נזהה את החסדים והחמלה שנוכל להפעיל לנפגע או לסביבתו. נפיל את חומות ההתבדלות הטיפולית. לא נחפש סיבה, תאוריה הסבר. ניתן לדברים של ניפגע וסביבתו לשקוע בתוכנו. שיח משמעותי מלווה באחריות על האחר.  "אֵי הבל אחיך?" שואל ה' את קין. וקין עונה: "השומר אחי אנוכי?" ואנחנו, בעקבות עמנואל לווינס, נפגוש את האחר במעשה ונענה לעצמנו: "כן, בכל מפגש אנו אחראים גם על האחר. שומר אחי אנוכי. ועכשיו במיוחד." כך נוכל לעשות בחמלה חסד מסוים, שישמור עליו מעט.  כך שר יענקל'ה רוטבליט: ושר חטוף ומישהו בסביבתו: "קח את ידי בידך. נרד אל גן-העדן השרוף. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.