45.תשעה באב במלחמה. זעקת המופנים-הגולים

תשעה באב במלחמה. רגע לפני חורבן בית שלישי

כל שנה בתשעה באב הייתי מעודד אנשים להדגיש את שמחת הקמת הבית-השלישי ולהשתמש  בזיכרון החורבן כדי לדעת איך למנוע חורבן נוסף. לכן קראתי כל שנה: לְאוֹרֵךְ יָמִים הוֹשָׁבָתֵנוּ. חִדָשְתַנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים יְהוּדִים-יִשְׂרְאֵלִים זֶה הַתְּנַאי, יחד יהודים וישראלים. לצערי הרב זה לא קרה, ואנו לפני חורבן בית-שלישי.

   על י"ז בתמוז כתבתי שעדיין לא מאוחר לתקן, כי רק נבקעה החומה, כמו היום. אז, העם לא עשה את השינוי המיוחל בתוכו, והחורבן לא אחר לבא. האם היום נקשיב לתנאי לפני שיהיה מאוחר? יום טוב סמיה קרא זאת בקול גדול בכותרת ספרו: אחדות או למות.

לתשעה באב. על פי פרק תהילים קל"ז. זעקת המפונים, הגולים מארצם, מביתם

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

   עַל נַהֲרוֹת ערים זרות, שָׁם יושבים אנו, גַּם בוכים אנו בְּזָכְרֵנוּ את בֵּיתֵנוּ. גם בוכים אנו אֵלֵיכֶם, שֶׁעֲרַבְתֶּם לשלומנו. בכם תָּלִינוּ יהבנו שתגנו עלינו.

   שָׁם בערים הזרות שְׁאֵלוּנוּ המארחים: "ספרו לנו על ימי דִּבְרֵי שִׁיר וְשִׂמְחָה שהיו לכם בביתכם." אבל אֵיךְ נספר על דִּבְרֵי שִׁיר וְשִׂמְחָה בְּבֵּיתֵנוּ, בעודנו עַל אַדְמַת נֵכָר?

   עצום ורב כְּאֵבֵי פליט בנדודיו. אנו נשבעים! "אִם אֶשְׁכָּחֵךָ בֵּיתִי

תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכֹּר את בֵּיתִי וְלֹא אַעֲלֶה אֶת בֵּיתִי בְּדַבָּרִי בּוֹ, בעודי בצער ואף בשמחה.

   זיכרו אחים את יום הפינוי. אתם שֶׁעֲרַבְתֶּם לביטחוננו. עָרוּ עָרוּ. עַד הַיְסוֹד אמון עקרתם בנו. זכרו אחים כי שְׁדוּדִים אנו, כי לא מימשתם את אשר עֲרַבְתֶּם לְבֵּיתֵנוּ, לביטחוננו. ועדיין את שרידי האמון שלנו ממשיכים אתם לְנַפֵּץ אֶל הַסָּלַע.