92.פרשת בהעלותך אור

פרשת בהעלותך אור

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

אנו בתחילת הקיץ. גופנו עוד לא התרגל לחום הקיץ. עצים רבים יזמינו אותנו לחסות בצילם. פרחי עונה זה יקשטו לנו את הרגע. תנועת כגלי הים ילטפו את הווייתנו.

   אם אנו מחפשים להאיר את דרכנו. נדליק את אור הנרות שבנו, והוא יאיר את כל שבע הנרות של מנורת השלום הנמצאת בבית המקדש, מול היכל הכנסת, ובתוככי תקוותנו שעוד לא אבדה: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות  (שבליבך) אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה (מנורת שבעת הקנים המסמלת את השלום) יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (שלה).

ולמדנו מהמלך חזקיהו החולה: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים.

   אובדן  וְהֶעְדֵּר: אובדן הוא מה שאבד. הֶעְדֵּר הוא החיים עם מה שאבד, כי זכרו לא אבד והוא תמיד איתנו. ואפשר אפילו לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאוד ולא ישמע שום אדם כלל אמר רבי נחמן מברסלב.

   רבי ישראל מסלנט חלף בשעת ליל חשיכה מאוחרת. ליד צריף עץ. בחלון הצריף דלק אור. סנדלר היה מתקן נעליים לאור נר. "מדוע אינך הולך לישון?" שאל רבי ישראל. חייך הסנדלר ואמר: "כל הזמן שהנר דולק אפשר לתקן." לכן הוסיף רבי ישראל שאדם נמשל לצפור. ציפור תמריא מעלה מעלה כל זמן שתמשיך להניע את כנפיה.

   ובמילים של דוד גרוסמן: "איזו תקווה יכולה להיות במצב עניינים קשה? תקווה של אף על פי כן. שאינה מתעלמת מסכנות, אך מסרבת לראות אך ורק אותם. התקווה שגם אם ידעכו אורות התקווה, הם יוכלו להתגלות שוב, בהדרגה."

   ומילותיו יוסף חיים ברנר, נביא הייאוש הפורה: "שמע, בן ישראל, שמע בן הצער, שא ראשך, שא ראשך וינשאו פתחי עולם. אל יראה מפני כל תוצאות. תהינה אשר תהינה. הלאה עננים. ראה את פני ההוויה, השיג את מהותה, את כבודה, התקדש..."

   ומתוך התפילה נאמר: לא נפסיק לְהוֹדוֹת לְךָ ה' עַל אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת הַפְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁנטעת במציאות.