32. יום השואה. במלחמה בחרנו בחיים

שואה במלחמה (לזכר אנשי עיירת טרנובז'ק בה גרה אימי ששרדה)

מאת יששכר עשת isa.eshet@gmail.com

בעוד המלחמה ניטשת, נזכור את רוח דברי ניצול השואה צבי גיל משנת 2002: "אנחנו דור ניצולי השואה לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם. זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בעם ישראל העתיק. לכן בחרנו בחיים. זיכרון חייב להיסמך על התשתית היהודית הבסיסית שהיא אחריות מוסרית. לכן אנו קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם. אין חלופה ממשית אלא לקיום בשלום זה לצד זה של בני האדם ועמים."

   אחריות מוסרית היא התחשבות באחרים, בחי, בצומח ובדומם. תורת-החיים-היהודית, כל נתיבותיה שלום, כלומר תורה מוסרית. כך כתבנו וחתמנו במגילת-העצמאות: מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין."

   אב הרחמן שברא עולם מופלא ובתוכו גם אדם, אינו יכול היות מעניש. לכן הוא טמן במציאות עקרונות קיום וחיים, שהם חוכמתו העליונה. הבורא צייד את האדם ביכולת להכיר חלק מחוכמתו העליונה באמצעות סקרנות, חושים ושכל איתם חוקרים את המציאות. זו דרך המדע. ביחד עם החכמה העליונה הטמונה בכתבי קודש, יכול מין האדם אט אט ללמוד את הדרך המוסרית של השלום, פחות להיפגע ופחות לפגוע. כך חשב גם הגאון מווילנה: יש לשלב בין תורה-יהודית, וחכמת-גויים (המדע) בהתנהלות ביום-יום.  

   הקשר לה' אחרי חורבן בית-ראשון נעשה באמצעות השכינה שהיא רוח השם בספירת-המלכות שהיא המציאות. כשאנו אומרים לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, כלומר לשם חיזוק החיבור בין ה' והשכינה, אנו תורמים לחיזוק הקשר בין השכינה לה', ובין תורת-החיים המוסרית היהודית לביננו.

   השכינה, המביאה את רוח השם לכל מקום שגלו ישראל. היא מעוררת במי שמקשיב לה את החוש המוסרי, להזכיר לנו שהגאולה היא בדרך השלום.  

   לרחל המְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם, המזוהה אף היא עם השכינה אומר אב הרחמים: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.