67.פרשת ויגש אל מי שאיבד יקיר ויקר

פרשת ויגש אל מי שאיבד יקיר ויקר 

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

בחודש טבת גשם, שלג, קור, הצפות ובוץ. שעות האור מעטות, עצים ושיחים רועדים מקור. תפאורה אפורה למי ששכל את יקירו.

   יעקב הוא אב שכול: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו. וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יוסף יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ. וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. וַיֹּאמֶר: אָבֵל אֵרֵד אֶל בְּנִי שְׁאֹלָה. וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו עוד. שֵֽׂיבָתִי ביגון שְׁאֽוֹלָה ירדה. וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי.

   פרעה רואה את החיים מחולקים לשניים הטובים והרעים. לכן שואל פרעה את יעקב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? ועונה יעקב האב השכול:. מאה שלושים שנה חייתי. החיים הרעים היו רוב חיי. מְעַט וְרָעִים הָיוּ גם יְמֵי חַיַּי הטובים. והטובים לא הצליחו להשיג את כמות החיים הרעים.

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (מתוך טיפולי CBT ו-ACT) 

חיזוק ההרגל לכבד את אלו ששכלו יקיר: שלא נטעה ולא נלך שולל אחרי חיוך, צחוק ותיפקוד של מי ששכל את יקירו. נחבק, נהיה נוכחים, נשאל: "אתה צריך משהו?" הם כבר עייפו מלבקש מעצמם. אבל אם נשאל, הם ישיבו בחיוב ויבקשו דבר מה. עבורנו אולי הוא פעוט. עבורם הוא ענק. האור לפעמים מסנוור שַּׁכּוּלִים. הפריחה יכולה להרגיז. יגון שאולה אומר שהם בַּשְּׁאוֹל, בחושך. הם מוארים לרגע כדי למלא את תפקידם, להזכיר לנו את המתים. ניתן להם זמן ומקום. הם הרי דוברי המתים. כך מובטחים גִּלְגּוּלִי רוח המתים במציאות חיינו.    

   גם הטבע משתתף בצער. האורחים הנחליאלי והזרזיר הזעירים, מקפצים באי-שקט. חלזונות איטיים משתרכים בכבדות.