17. פרשת בא למלחמה. והגדת לבניך גם על אחוות עמים

פרשת בא למלחמה. והגדת לבנך על אחוות עמים

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

הפשוש מטיל כבר ביצים בעצם הקור והסגריר. אם יש מעט אור, הפשוש כבר רוקד ומצייץ. 

העברת ערכים שלנו לדורות הבאים, זהו שנאמר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא. נעביר גם את ערך אחוות עמים. ככתוב בכמה וכמה מקומות בתורה וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר. זאת אחת הדרכים להבין את המילים הכתובות בתורה.

   כדי לזכור את המחויבות שלנו לערכנו. אפשר לאמץ לעצמנו תזכורות. נשים לב ליד העושה את המעשים: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ. נשים לב לעין המכוונת אותנו למציאות: וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ. נשים לב לפה המביע את ערכנו במילים ושירה: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ. מחויבות לערכים אנושיים הם החירות. חירות משולבת תמיד עם אחריות אומר לנו ויקטור פרנקל.

   כך כתב ר' בנימין, הוא  יהושע התלמי: והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך, לא תבוא אליה כצר וכאויב ופקדת לשלום את יושב הארץ; לא באיבה תבנה את משכן דורותיך, כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה. שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חֵמָה; אף היא תקרב אחים ובין רחוקים תשלים; ואהבת את יושב הארץ, כי אחיך הוא עצמך ובשרך לא תעלים עין ממנו; מבשרך לא תתעלם. להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה. ולא לקחת מאחרים באתם, כי אם להוסיף להם. חֻקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי.

ארנבת השדה ממליטה, מזהה את הקור ובאחריות עוטפת את גוריה מפניו.