24. פרשת ויקהל למלחמה. מחויבות הניצל

פרשת ויקהל למלחמה. מחויבותו של הניצל

מאת יששכר עשת isas.eshet@gamil.com

וַיַּקְהֵל אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל למלחמה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קְחוּ לי מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ. עשיתם למען אחיכם, עשיתם למעני. איש איש לתפקידו, למיטב יכולתו, לסכנתו.

   ובדרך, יש שנפגעו, שנפצעו. יש שנהרגו שהשאירו שכול. ויש קבוצה מיוחדת שניצלו. מהניצולים יש המרגישים אשמה ובושה הם תוהים: "למה דווקא אנחנו?" ולוחשים: "לא נעים לנו."

מִכְתָּב מִקָּרוֹב שַׁכּוּל לְמִי שֶׁנִּצֵּל

כָּתַב בְּיָאלִיק, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת

מָה בְּלִבְּךָ לָטַעַת?

דַּע כִּי בְּמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת הַחַיִּים, הַחַיִּים עַד הָעוֹלָם.

שֶׁלֹּא נֶעֱלַם.

נִשְׁמָתֵנוּ אֲבֵלָה, בִּכְאֵב עֲטוּפָה.

נֶחָמָה יְכוֹלָה לָתֵת לַאֲבֵלוּת לְטִפָה.

סוֹפָה, שִׁטָּפוֹן, מִלְחָמָה בָּאוּ בְּחֶטֶף, בְּשֶׁטֶף.

הִתְרַסַּקְנוּ, וְלֹא אַתָּה.

בְּמַפְתִּיעַ...

נֶחְסְמָה דֶּרֶךְ כְּלִי הַמַּשְׁחִית אֵלֶיךָ לְהַגִּיעַ.

לַמְּצִיאוּת וְלֶאֱלֹהִים הָיוּ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עֲבוּרְךָ,

בֵּין שְׁאַר הַתַּפְקִידִים שֶׁמִּלֵּידָה הֻטְּלוּ עַל אֹרְךָ, 

עַכְשָׁו חֻיַּבְתָּ לְעוֹד תַּפְקִיד,

עָלָיו תַּקְפִּיד.

הַתְמֵד כְּמֵיטַב יְכָלְתְּךָ לִהְיוֹת נוֹכֵחַ אֵצְלֵנוּ הָאֲבֵלִים,

כִּי אֶת מִכְסַת חַיֵּינוּ וְהַנְצָחַת יַלְדֵּנוּ עָלֵינוּ לְהַשְׁלִים.  

נֲכוֹן, לֹא נָעִים לְסַפֵּר לָנוּ אֵיךְ...

רָכַשְׁתָּ מִקְצוֹעַ, הִתְחַתַּנְתָּ, נוֹלַד לְךָ יֶלֶד, טִיַּלְתָּ, 

וַאֲפִלּוּ הִגַּעְתָּ לְגִיל שִׁשִּׁים.

זְכוֹר כִּי בְּחַיֶּיךָ גָם אֶת חַיֵּי הַמֵּתִים אַתָּה מַגְשִׁים.

לָכֵן בְּיַחַד נִזְכֹּר לְהוֹדוֹת לַמֵּתִים.

בִּזְכוּתָם יֵשׁ חַיִּים לָנוּ הַשַּׁכּוּלִים, וּלְךָ בַּמְּנַחֲמִים.