אסון מירון: ונשמרתם לנפשותיכם

   למה זה קרה? מי אשם? שאלות שאין בהן נחמה. חמלה לעצמי ולעולם. הידיעה שמכל אסון אפשר גם לצמוח ולהתפתח, יש בהם נחמה.

   יעסקו הגדולים ממני במה שיעסקו. אני הקטן, משפחתי, חברים וקהילה, יכולים להתחזק ולחזק. לנהל את עולמנו בתבונה וחמלה, ובכך לתרום משהו לתיקון עולם וקירוב לבבות בין הדתי לחילוני.

   האסון כבר קרה. ואנו אחריו. אוספים שאריות של נחמה ותקווה, מנקים את השטח, חובשים את הפצעים. ה' הטוב והמיטיב ברא את העולם ויצוריו עם יכולת התאוששות טבעית. רק שלא נפריע ליכולת זו לפעול.

יועילו מאד גם תפילות לה' שייתן לרופא, לנהג, למוכר במכולת, ולמורה בכיתה את כוחות הנפש לפתוח את ליבם לפעול במקצועיות הראויה לכל מי זקוק.

   התקווה מעודדת אותנו להמשיך את החיים למען המתים, כדי שמותם לא יהיה לשווא. גם אם כוחותינו אוזלים, נותר עדיין כוח קטן למעשה טוב אחד למען מי שזקוק. החורבן זורק אותו לעולם של גלות, לשבת על נהרות בבל. הנחמה והחמלה בגלות, מזמינים את הגאולה הפרטית והציבורית. עזרה קטנה שעזרנו, פרור קטן שהרמנו, מקדם גאולה זו.

   ספק אמונתי מכרסם, אין ברירה, זה טבע האדם, לתהות על הקיום. אבל הספק גם מחזק. בתוכו טמונים זרעי ההתחזקות, כדי לצאת מותאמים יותר, שוחרי שלום ואחווה, למציאות ולעולמות הרוח שברא ה'.

   מסביר רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" איך בגלות נעוצים גם זרעי הגאולה והשיקום.: "יש לאֱלוֹ‏הַ‏ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות. מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע. גרגיר זה נופל לאדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט... לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר, המים והטיט, עד שיהיה מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה... עד אשר יזדכך הגרעין... ואז יהיה לעץ נושא פרי, כַּפְּרִי אשר ממנו בא הזרע ההוא." 

   ששה כוחות מופעלים בתקופה שאחרי האסון. אנו מוזמנים להצביע עליהם ולעודד אותם. למען עצמנו ולמען תיקון עולם.

גבורה ואומץ: הגיבור הוא המרגיש הכל, ממתן את רגשותיו ומקרב את הזולת כדי לאהבו.

שייכות ונתינה: השייך נותן מעצמו למי שזקוק, אפילו מהמעט שיש לו.

צמיחה ותיקון עצמי: הרואה עצמו כעומד בניסיון, מסתקרן ללמוד, מתפלא לגילוי חדש ומאתגר את עצמו למרחבים מהם נמנע אתמול.

אמונה בדרך: ההולך בדרך מזהה שהיא מזמינה אותו להמשיך בה, לשכללה ולהתאימה עוד יותר למציאות שברא ה'.    

הסיכוי, התקווה וההמשכיות: המקווה יודע לעבוד ולהתמיד כדי להמשיך לממש את חזונו. ירידה היא לצורך עליה. המקווה מזהה בירידה את העלייה.   

יעוד ותפקיד: אור קטן, לפעמים חלש, ולפעמים רק לרגע, מאיר למתמודד ברגעים הללו. משהו חשוב מתגלה לו על ייעודו, תפקידו, משמעות חייו.

   אמר קהלת: רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.

הַיָּמִים הֵם יָמִים.

הֵם מְנִיעִים אֶת הַמֶּרְחָב בּוֹ אָנוּ חַיִּים.

לֹא מְשַׁנֶּה מָה נַעֲשֶׂה,

הֵם לוֹקְחִים אוֹתָנוּ הָלְאָה לַיּוֹם הַבָּא.

מָה נִיקַּח אִתָּנוּ לַיּוֹם הַבָּא?

                יששכר עשת