101. ט"ו באב. אהבת האחר

101 טו באב אהבת האחר

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

חג ט"ו באב היה חג טבע שהוחג בימי בית-שני. החמה מגיעה לשיא כוחה ומכאן כוחה הולך ותש. בימים ההם היה זה יום תחילת הבציר. לכן חגגו יום זה בכרמים. "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" שיפתחו לבבות אישה לגבר וגבר לאישה.

   גברים נוטים לשכוח את הרגשות האימהיים של האישה. הדרך אל לב האישה עוברת דרך הנשיות ודרך האימהות. האימהות יוצרת את המשפחה. לכן ט"ו באב אינו חג-האהבה אלא חג-המשפחה. וכך היו אומרות הבנות: "בָּחוּר! שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לָךְ, אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה."

   האהבה שאנו פוגשים היום היא "אהבה משתוקקת" או "אהבה רומנטית". היא מלאה תשוקה, תאווה ורכושנית שאינה נותנת מנוח. האוהב משתוקק "לצרוך" עוד ועוד מן הרגש העוצמתי. חקר המוח מראה שמדובר בהתמכרות. לכן כאשר מתרחשת פרידה במקרים רבים הכאב כשל "קריז" של הנגמל מסם.

   היה זה שקספיר שאמר לנו במחזה "רומיאו ויוליה", שאהבה שאינה מתחשבת במגבלות המציאות סופה מוות. כך גם בסרט "הגשרים על נהר מדיסון". האישה בעלת המשפחה שחוותה שלושה ימי השתוקקות, בחרה במשפחתה ושמרה אהבה בלתי ממומשת בליבה, וכך חיה עם שניהם. לא כל אהבה משתוקקת חייבת להתממש. לפעמים מספיק שחווינו אותה והיא חיה בתוכנו, בלתי ממומשת, ומהווה כוח מניע ליצירה. 

   אהבה המובילה לקרבה משמעותית אל האחר היא "אהבת האחר". זוהי אהבה של נתינה לאחר ורצון להעניק לו מטובי ולשמח אותו. השמחה שלי היא שמחת הנתינה, שמחה שהאחר שמח. "אהבת האחר" היא קשת רגשות רכים של אינטימיות, חיבה, קירבה, שייכות, חמלה, ובטחון. הם מתפתחים בתוכי תוך כדי נתינה. פרידה "מאהבת האחר" גורמת בעיקר לרגש הצער שאיני יכול להעניק עוד. פרידה "מאהבה משתוקקת" מובילה לתסכול וזעם של "לקחו לי".

   בט"ו בשבט שוב ניתן היה לכל העם להתחתן גם עם שבט בנימין המנודה. "אהבת-האחר" משרה אווירה של אחדות כבוד-הדדי ושותפות. אף אחד אינו רכוש של הזולת.

קראו גם את המאמר החשוב על "אהבה משתוקקת ואהבת האחר"

http://www.hebpsy.net/community.asp?id=113&cat=article&articleid=2623