87. אחרי מות הקדושים

87אחרי מות הקדושים

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

הקרבת קורבן בן משפחה, היה מנהג נפוץ בקרב העמים שישבו באזורנו, מאות שנים לפני שהעם-היהודי הגיע לכאן. כך עשה גם אברהם, יצא להקריב את בנו יצחק. רגע לפני השחיטה מַלְאַךְ ה' קורא לו ללכת בדרך השם: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה. אברהם בחר בדרך השם ולא בדרך העמים. יצחק לא הוקרב. התורה עידנה את מנהג הקרבת ילדים באמצעות הדרישה בספר שמות: בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי, לא לשחיטה.

 זהו אברהם אבי שלושת הדתות-האברהמיות. זהו אברהם שהגיע לכנען, לא נלחם עם יושבי המקום, אלא כרת איתם בריתות. לכן הסכמי השלום האחרונים הם הסכמי-אברהם.

   לבחירה בדרך אמונתית, ניצבים הורים וילדיהם לפני ובמהלך מלחמה. חיים גורי שהיה לוחם ומפקד בפלמ"ח ובמלחמות ישראל, כתב על כך בשירו ירושה המתאר את עקידת יצחק: יש קורבנות מכאיבים במלחמה, גם אם היא צודקת. יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן. יצחק חַי יָמִים רַבִּים, אֲבָל צֶאֱצָאָיו שהם אנחנו, נוֹלָדִים וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם. מאכלת הרגה חיים במלחמה. מאכלת נעוצה גם בלב השבים חיים מן המלחמה.   

   זרם יהודי מסוים מציע רק מלחמת מצווה. ואפילו אז אומר ספר דברים: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם נפעל, כי דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. לכן וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.   

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן. (מתוך טיפול CBT-גל-שלישי)

חיזוק ההרגל לדבוק בדרכי-שלום: נניח לפנינו את שאלת שרי צבאות שאול ודוד. הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הרי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה. ניזכר בהיסטוריה היהודית מלאת פגיעות ללא יכולת להתגונן. ניזכר במלחמות להגן על המדינה. ניזכר בהסכמי שלום עם מצרים, ירדן, ובהסכמי-אברהם עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו סודאן. נכיר מעל מאה מדינות בעולם שיִשְבוּ סכסוכים מדממים בהסכמי-שלום. כל אחד מוזמן לבחור צד, המשך מלחמות או חתירה לשלום.