פרשת ראה במלחמה
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.
מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com
דרך חיינו האיומה אל עבר ארץ-השלום-המובטחת, מתפתלת בין שני הרים נישאים: הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְהַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. אנו עושים דרכנו עם משפחה וחברים. היחס אליהם יכול להתבטא בקללה או בברכה.
ברכות וקללות הן נבואות. לנבואות יש כוח להגשים עצמן לטובה וגם לרעה. אומרים שלקללות יש כוח רב יותר מברכות. יש לך "נטייה להרס עצמי" היא קללה. "מכשלון לומדים ומתקדמים" זו ברכה.
הורים ומורים מקללים ילדים גם באמצעות בקורת: "את עצלנית." "אתה לא מתחשב." הורים ומחנכות מברכים ילדים גם באמצעות חמלה: "את מסוגלת." "אתה טוב לב."
ברכות וקללות הן סוגסטיות עם כוח השפעה. סוגסטיה היא דרך השפעה באמצעות הנבואה שהיא מכילה בתוכה, מקללת או מברכת. קללות וברכות גם משפיעות על המברך והמקלל. הן בונות מערך חיובי או שלילי בתודעה.
הנה עומדת לצאת מפינו קללה. נעצור. נשהה תגובה. נחפש לבטא דברים כברכה. אם עוד רגע ואמרנו "עצלן", נאמר במקום זאת: "אתה תוכל להתגבר על הקושי לבצע עכשיו."
בכלל ובעת מלחמה במיוחד, לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא המשקר, כִּי זו עמידה בניסיון לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אוהבי האדם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. לאיש שעושה רע במקום לקלל שימות, נברך שימצא את דרכו להיטיב. נחזק זה את זה ונתחזק באמצעות שפע ברכות לאדם.