58.פרשת לא-נח במלחמה. מילים משפיעות במציאות

. פרשת לא-נֹח במלחמה. מילים משפיעות במציאות.

מאת יששכר עשת

הארץ מלאה חמס וְרֹעַ. מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. בורא-העולם מבקש מנוח: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, וצֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה.

   הבעל שם טוב מסביר כי כל מילה היא תיבה. וצוהר לתיבה הוא ההצהרה שמצהיר זה שאומר את המילה. להצהרה גלויה יש פֶּתַח בצידה, זהו הצוהר. משם ניתן לזהות את רבדים של מֶסַרֵי ההצהרה. וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. מסרים אלו יכולים להיות מלאי תקווה, התעלות, חמלה ושלום. אך חס וחלילה גם להיפך, יאוש, זוהמה, שנאה ומלחמה.

   המילים שלנו מקשרות בין עולמנו הפנימי לבין הזולת. הקשר יכול להיות קשר של זוהר הנובע מן הצוהר ומאיר את העולם. הקשר יכול גם להיות ללא הזוהר, ואז אין זה צֹהַר אלא צרה המחשיכה את העולם.

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (מתוך CBT-גל-שלישי)

נחזק את ההרגל  לומר דברים המפיצים אור: ננהג כמו אימו של ביאליק בשיר "אִמִּי זִיכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה". בליל שבת, ברוב צערה על עליבות חייה, דמעותיה של אימו כִּיבּוּ את אחד מנרות השבת שבעמל רב השיגה. בשמים לא שמעו את כאבה. לֹא שָׁמְעָה עוֹד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה, בְּהִתְעַטֵּף כֹּה נֶפֶשׁ בִּיגוֹנָהּ.

   וכך כפליים הֵמָּה לִבָּה המלא בטוב, בצער אין סופי. אז הדמעה השנייה הציתה את הנר שכבה. דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת, רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה. וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה. אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל, כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. תַּעֲמֹד זְכוּתה לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל. ורבי יהודה צדקה מבקש: "צוהר תעשה לתיבה, בָּטֶא כל תיבה, מילה כמו שצריך. כך יִפָּתַח הלב וְיִרַאֶה האור הפנימי שלנו, וישפיע שפע טוב על העולם.