ספטמבר 2020

חיי מירית הררי לנוכח המוות מאת יששכר עשת

  מירית הררי נפטרה היום והיא בת חמישים ושתיים. הדרך שלה בסוף חייה היתה "לחיות עם הסרטן." כה קרובה היתה למוות במהלך השנים הללו. אבל החיים גברו על הכל. המוות לא ניצח. גופה נדם, אבל המורשת שהשאירה אחריה תישאר לכל מי שירצה ללמוד ממנה. דברים רבים כתבה ואפשר למצוא אותם מונצחים ברחבי הרשת.

   מירית אמרה לנו דברים על הקורונה מבלי שדיברה עליה. הקורונה המרחפת סביבנו מזכירה לנו את המוות. "לחיות עם הקורונה" זה כמו "לחיות עם הסרטן" הקירבה למוות מאפשרת לנו לחיות חיים משמעותיים. חיים של זיהוי מה עיקר ומה טפל. חיים של הכרת תודה. חיים של ראיית החסד והטוב שיש בעולם. אבל זה עשוי לקרות רק אם נעז באומץ לראות עצמנו חיים כשהמוות כה קרוב.

   החיים יהיו משמעותיים מאד לנוכח המוות. כל דקה יקרה, שווה כל רגע שאפשר לשמוח ולהרגיש משמעות בחיים.

   אפילו כשכבר היה ברור למירית ודידי שהמוות ממש קרוב, היא ידעה לומר כמה יקרים לה אהוביה. אבל גם שעושה לה טוב שהיה נותנת השראה לאחרים, שיש משמעות לחייה אלו.

   היא אפילו ידעה לבקש סליחה ממשפחתה שעברה תקופה קשה, ומאנשים טובים שהציעו את עזרתם והיא לא נענתה. היא ידעה להרגיש את הכוונות הטובות שיש בכולם. ואנחנו יודעים כי אלו שיודעים לבקש סליחה ולסלוח, זוכים לאפשרות לגעת ולחוש את החסד שבעולם.

   ברגעים הללו אין מה לבזבז זמן על צער על מה שאבד ומה שאנחנו מפסידים, כי יש כל כך הרבה טוב ויפה ומענין, שאפילו לא נוכל להספיק להתענג על העושר הזה. אי אפשר בכלל בלי להיות עצוב, אבל היא הצליחה להיות עצובה ביחד עם האושר על כל הטוב שישנו.

   אפילו לקראת הסוף ממש, הרבה ערך יש באפשרות לשחרר. אפשרות לתת לנשמתנו ללכת אל האור. השחרור הזה הוא שחרור ממאבק, זו הבנה בסיסית שממילא החיים מובילים אותנו יותר ממה שאנו מובילים אותם.

   למה אנחנו בכלל חיים? מה הם כל החיים הללו? לדבריה כאשר אנו מזהים את הטוב אנחנו צינורות שמעבירים אותו הלאה לאחרים. בסופו של דבר אנחנו מעבירים את הרעיונות אודות הטוב כי זה מה שנשאר.

  חיינו מלאים בתפקידים, אומרת מירית. אני חושב שאנחנו במין אשליה כזו להשתחרר מהתפקידים. אבל לפי החיים שמירית חייתה, אני מבין שהאושר הוא בתפקידים. אפילו יש שחרור במסגרת התפקידים שאנו ממלאים. חלום השחרור הוא להשתחרר מהלחץ העצום לעשות מה שבא לי, בלי חשבון, בלי להתחשב באף אחד. אבל ויקטור פרנקל אמר שפסל החירות בארצות הברית חייב להיות מלווה בפסל האחריות חירות בלי אחריות היא קיצרת ימים.

יהיה זכר פועלה איתנו תמיד ותנוחם המשפחה היקרה באבלה.