74.ט"ו בשבט. להעמיק עוד שורש באדמת ארץ-ישראל 

ט"ו בשבט. להעמיק עוד שורש באדמת ארץ-ישראל

מאת יששכר עשת

   בכל שנה בחודש שבט, יהודה אלחריזי שם לב אֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ. וְהָאוֹר יִגְדַּל וְהַקֹּר יָדֵל. וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּקְרַב וְהָאוֹר יְעָרֵב.

   נקבל לידנו את השתיל הרך, עטוף באהבה של אדמת ארץ-ישראל הלחה, השומרת בחיים את שורשיו ושורשנו. מבלי משים מתנגן במוחנו שיר השתיל של יצחק שנער: גַּם בָּעִיר וְגַם בַּכְּפָר יֶלֶד קוּם יַשְׁכִּים, וְיֵצֵא לַגַּיְא וְלָהָר עִם שְׁתִילִים יְרֻקִּים. זֶה הַיּוֹם נִטַּע וְנִשְׁתֹּל וְנַכֶּה פֹּה שֹׁרֶשׁ. עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה וְהִנֵּה פֹּה חֹרֶשׁ.

   אורי צבי גרינברג זכר את ט"ו בִּשְׁבָט הַמֻּשְׁלָג וְהַקָּפוּא בַּגּוֹלָה, וְהוֹקִיר תּוֹדָה לַאֲבוֹת אֲבוֹתָיו שֶׁשָּׁמְרוּ חַג זֶה בְּאֶמְצָעוּת טְעִימַת חָרוּבִים-תְּמָרִים-תְּאֵנִים שֶׁהוּבְאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיוּ הֵם כְּמַחְזִיקֵי שֹׁבֶל-אַדְמָתָהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹשְׁכֵי אֲוִירָה שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּתְכֵלֶת שָׁמֶיהָ לִנְחִירֵי-אַפַּיִם, עִם הַבְּרָכָה הַמְּתוּקָה שֶׁהֶחֱיָנוּ. בִּזְכוּתָם זָכִינוּ אָנוּ לט"ו בִּשְׁבָט בִּמְדִינָה יְהוּדִית.

   נתעטף בחזונו של א.ד.גורדון: והיה בן אדם, כאשר באמצעות מגע עם השתיל, תשוב אל הטבע. וְהָיָה בֶּן אָדָם, וּפִקְּחַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת עֵינֶיךָ, וְהֵצַצְתָּ יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינֵי הַטֶּבַע, וְרָאִתָה בָּהֶן אֶת תְּמוּנָתְךָ. וְיָדַעְתָּ כִּי אֶל עַצְמְךָ שָׁבְתָה, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִתְּנָה בְּךָ, בֶּן-אָדָם, רוּחַ חֲדָשָׁה, וְהַרְגָּשַׁת רֶגֶשׁ חָדָשׁ, רָעָב חָדָשׁ לָעֲבוֹדָה. וּמָצָאתָ עֹנֶג בְּכָל עֲבוֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

   ואנו מוכנים להתכופף, להשתחוות, ולהניח את השתיל בגומה. לכסות את שורשיו היטב היטב, בעוד מאדמת ארץ-ישראל. להשקות מעט. אז נזדקף בגאווה. עוד תרומה קטנה תרמנו ליפי הארץ. בדרכנו הביתה, נתפלל לשלומו של שתיל צעיר זה, שיצא לדרכו להיות עץ לתפארת מדינת-ישראל.