85.לקחי השואה וצידקת הדרך.

ליום השואה. צדקת הדרך

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

לזכר משפחות שליסל וויזנפלד הואי אימי פרידה

שחיו בעיירה טרנובג'ק ונרצחו על ידי הנאצים.

יאנוש קורצ'אק שהה בגטו-וארשה בתקופת השואה, כמנהל בית היתומים. הוא ערך ביומנו חשבון-נפש על דרכו מול איומי הנאציזם. וכך הוא כתב: "ימים רבים לאחר המלחמה לא יוכלו בני־אדם להישיר מבט איש בעיני רעהו, בלי שיקראו בהן את השאלה: כיצד קרה הדבר, שאתה חי, שעמדת בכל אלה? מה עשית? יש בעיות המוטלות כסמרטוטים מגואלים בדם על גבי המדרכה. אנשים נוהגים לעבור למדרכה השניה, או מפנים ראשם, כדי שלא לראות. הפעם עלינו להישיר מבט.

   הנה כך הוא ממשיל את חשבון-הנפש שכל אחד יכול לעשות כבר היום, כאשר המלחמה עדיין בעיצומה.  "מבקש אני אחר מעיינות תת־קרקעיים, את כוח־האיתנים הצונן, הזך, של המים, חושף ומגלה זיכרונות. כאן חייב אדם לטרוח לבדו. איש לא יאוּץ לסייע, ואיש לא יעשה במקומו. את כל השאר נוּכל לעשות יחדיו, אם עדיין אתה מאמין בי ואינך מזלזל, אולם את מלאכתי זו האחרונה – אני לבדי."

   ועוד הוסיף קורצ'אק: "בבואך לכרות באר, אינך מתחיל במלאכה מהקרקעית העמוקה. תחילה אתה מרחיב ומפורר את השכבה העליונה, מסלק את העפר, אֵת אחר את, בלי לדעת מה שם למטה, כמה שורשים סבוכים זה בזה, אלה הם המכשוֹלים והפגמים, ומה מספרם של החפצים הקשים, השונים והמכבידים, והאבנים שנקברו שם בידיך ובידי הבריוֹת. גמרת אוֹמר להתחיל, כוחך? די בו להתחלה. ובכלל, האם מלאכה כזו מסתיימת באחד הימים? הטפּח ברוֹק את כפות ידיך. אחיזה איתנה באֵת. באומץ! חת, שתיים, חת, שתיים... חפור. בשעה טובה"!

   בינתיים כתב כבר אז מרדכי גבירטיג  ב-1938 בראשית המלחמה והפרעות. "שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה. עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ בָּה רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ לַהֲבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ."

   זו היא גם השריפה שלנו, המתלהמת. אש האלימות מתפשטת ואוכלת נשים, קשישים, חוק, כלכלה, ביטחון, חירות. אנא מכם, חיש נושיט יד אוהבת ונציל מהמוות. באהבה נכבה שלהבת, עם כבוד-האדם נכבה אפילו אוד קט. מרחוק לא נעמוד, כי האש עולה. אל-נא נחבק ידיים.

נתפלל גם שיהיה לכל אחד מאיתנו הרבה כוח לחפור עמוק בארכיונים ובספרי זיכרון,

כדי להעלות עוד ועוד מרוח נירצח זה או אחר ולהמשיך את דרכו.