פרשת פקודי. תודה לָאֻמָּנִים הנעלמים

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

אֻמָּנִים הם בעלי-מלאכה הבוראים את החפצים השונים לשימוש ביום-יום. רוב החפצים הם מעשה מכונה. אבל עיצוב המוצר, לפני הגיעו ליצור במכונה, נעשה בידי הָאֻמָּן.  משהסתיימה מלאכת הקמת המשכן, משה רבינו ברך לא על המוצר המוגמר שהוא המשכן, אלא את הָאֻמָּנִים שעשו את מלאכת המשכן: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה.

   על פי ספר הזוהר, ה' הָאֻמָּן הראשון, ברא את המציאות על פְּנֵי תְהוֹם, באמצעות עשיית סדר בתֹהוּ וָבֹהוּ, חשֶׁךְ וְאוֹר. כלומר, אֻמָּנוּת הָעוֹלָם הטמינה בו גם אוֹר גָּנוּז, כי הוא טוֹב.

   עוד אומר הזוהר כי הָעוֹלָם הַזֶּה נברא בַּדְּיוֹקָן הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, עולם הרוח. כָל אוֹתָם גְּוָנִים שֶׁל מַעְלָה הִתְקִינָם ה' לְמַטָּה, לְהַדְבִּיק וְלִקְשֹׁר עוֹלָם בְּעוֹלָם. כך הָאֻמָּנִים בעולם הזה, פועלים כמו ה' ובצלאל בחכמה, בינה, ודעת. ביצירת חפץ מושקע גם אור שהוא הטוב, כי הוא לשימוש האדם לטובה ולברכה. הָאֻמָּנִים, נאֱמָנוּתָם היא לאור ולטוב. כך, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, גם בשנות בצורת, עַד יוֹם יתן ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

   ומסתורין יש בבריאת העולם. אחרי שנקבעו יסודותיו, המשיך העולם לברוא עצמו לבד ככתוב: תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אחרי עֲשׂוֹת ה' אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. כך גם הָאֻמָּנִים, מתחילים לַעֲשׂוֹת מעשה אֻמָּנוּת ופלא מלאכתם מַשְׁלִימָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, ככתוב בספר מלכים: וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ. כל אֻמָּן יספר לנו על חווית רעיון המתגבש ברוחו, עד התממשותו במציאות.

עת מדיטציה ותפילה, נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע ונלמד מנסיון (מתוך סיביטי-גל-שלישי)  

חיזוק ההרגל להודות לָאֻמָּנִים יוצרי החפצים: אנו מוזמנים לפעולה קטנה ששמחה בחיקה. בעודנו אוחזים בחפץ מעשה-ידי-אדם. נעצור לרגע להודות לָאֻמָּן הנעלם שעיצב חפץ זה. כך כל כפית, עפרון, חולצה, כולם עוצבו על ידי אֻמָּן נעלם. מתוך המבחר הרב, אנו בוחרים בחפצים שנוחים ונאים לנו. עכשיו, אחרי ההודיה לָאֻמָּן הנעלם, נזכה לרגע לחוש את הנוחיות, ולהתפעל מיופיו. חסד גמל לנו אֻמָּן נעלם, שנחווה מעט את האור, הטוב, והתקווה הטמונים בחפץ. לָאֻמָּן תהיה נתונה תודתנו.