27.פורים במלחמה. מבחר איומים על יהודי-ישראלי
חג פורים במלחמה. מבחר איומים על יהודי-ישראלי
מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com
קשה לשמוח בתקופה זו. אך אפשר להתנחם כי תקופות חשוכות מזכירות לנו שצל נוצר מאור שקיים, אך יש המפריעים לו להופיע. את זה למדתי מסטפן צוויג. האור שקיים תמיד הוא התקווה לשלום, לאחוות עמים, לדמוקרטיה ולצדק חברתי. כך גם בזוגיות, חברות וקהילות.
נאסף כאן צרור קטן של איומים קיומיים שבאו עלינו יהודים-ישראלים. המשותף ביניהם הוא הרעיון המוזר שבמקום הידברות, פשרות, וצעדים בוני אמון, אפשר באמצעות הרתעה כוחנית, הפעלת כוח ומלחמה, להגיע למנוחה ולנחלה. כך אנו לומדים למשל מתענית-אסתר, י"א-באדר, חג-פורים. מלחמת-ששת-הימים, מלחמת-יום-כיפור, מלחמת-חרבות-ברזל בשמחת-תורה ועוד.
תענית-אסתר: לזכר נטילת סיכון אישי, הצליחה אסתר להביא לפתרון הדיפלומטי של איום קיומי על היהודים מידי המן. וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
י"א-באדר: אמר דוד בן גוריון בעצרת יום תל-חי ב-1943. לא למות באנו הנה. טוב לחיות. הגִדם מפטרבורג אמר, טוב למות בעד ארצנו מתוך אהבת החיים של בני-חורין. חיי יהודי גאה שלא יעשו בו מה שעושים עכשיו בתופת הנאצית. אנו נקראים לחיות כמו בשיר של אבא חושי: זיכרו אותי. לכו בעקבותיי, ביקש טרומפלדור, ששילבתי מחרשה וקנה רובה.
חג-פורים: וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אחרי הפתרון הדיפלומטי יצאו היהודים למלחמה: ויִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים. האם באווירה כזו תתכן הגנה לטווח ארוך ויחסים של שלום?
מלחמת-ששת-הימים: הרגע המסוכן ביותר מגיע אחרי הניצחון אמר נפוליאון. ברומא במהלך מצעד ניצחון, עמד עבד על הכרכרה ליד המצביא המנצח ולחש לו. ככה חולפת תהילת עולם. אחרי הניצחון פנה משה דיין לג'ים ארנגלטון מבכירי הסי-אי-אי ואמר לו: חברי בממשלת ישראל, מתכוונים להחזיק בגדה המערבית. זה הולך להיות אסון למדינת ישראל ואנו חייבים לעצור את זה. פרופסור ליבוביץ, אמר אחרי ניצחון מלחמת-ששת-הימים: אין ההחזקה בשטחים מקנה בִּטחון כלל, הכללת מיליון וחצי ערבים בתחום השלטון היהודי פירושה ערעור מהותה האנושית והיהודית של המדינה והרס המבנה החברתי-סוציאלי שהקימונו בה.
מלחמת-יום-כיפור: הסופר המצרי נג'יב מחפוז כתב: אחרי מלחמת יום כיפור עברה מצרים ממוות לאל-מוות. נשיא אלג'יריה הווארי בומדיאן, אמר: המצרים והסורים לא הביסו את ישראל אלא את הפחד. לכן ההישג הגדול ביותר של המלחמה היה השלום עם מצרים.
מלחמת-חרבות-ברזל שעוד לא הסתיימה: בעקבות חיים נחמן ביאליק בשירו אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת כתבתי: הַמַּעְיָין מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים הַיְּהוּדִים-יִשְׂרְאֵלִים בִּימֵי הָרָעָה, עֹז כָּזֶה, תַּעֲצוּמוֹת נָפֶשׁ הוא: שָׂדוֹת חִיטָּה פְּרוּשִׂים לאורך גבולות, ומַטָּעִים מְנִיבִים וּרְפָתוֹת וְלוּלִים מְהַמִּים. שָׁם שׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה עַל גְּבוּלוֹת אֲרוּכִּים. שָׁם לוֹמְדִים תִּינוֹקִים וְתִינוֹקוֹת הִלְכוֹת חֲלוּצִים וַחֲלוּצוֹת. אֵלּוּ הֵם מַעַיְנוֹת חַיִּים שׁוֹפְעִים אֱמוּנָה בָּאָדָם הַעַמֵּל בְּתִקְוָה וָפַחַד. והגיבור שבגיבורים אומרת המשנה הוא מי שעושה שונאו לאוהבו.
באווירת הטירוף של פורים
רגע קטן של עצירה בלי אלכוהול המערפל את החושים
אחרי משלוח המנות.
להתבונן באמת הקשה ללא מורא ופחד. באומץ.
יד האחת אוחזת ברובה להגן על עצמנו,
והשנייה במחרשה ובשלום
חג שמח