57. פרשת בראשית במלחמה. שיקום

שבת בראשית במלחמה. שיקום

היורה ירה או עוד ירה. הגשם לא טוב ללוחמים בלבנון שעלולים לשקוע בבוץ אמיתי.

   האגדה מספרת שעד שנברא העולם הזה, הבורא הרס ובנה עולמות רבים. כל עולם שברא לא היה טוב בעיניו. עד שברא עולם זה אנו חיים בו, וירא כי טוב.

   אבל אנו בשר ודם, איננו יכולים להחריב עולם כדי לבנות עולם טוב יותר. הזיכרון והרוח של מה שהיה תמיד איתנו. גם אם ננסה להעלימם, הם ישובו אלינו בחלומות, במשהו שיזכיר לנו, בחקירה היסטורית. בחומר כתוב, או תמונה, או חרס, או פסל.

   אנו כן יכולים ללמוד מנסיון משגיאות וטעויות ולא לחזור עליהם. עם, מדינה, ישוב, קהילה, משפחה, נפש נפגעו קשות. פגיעות ניתן לשקם. עם פציעות אפשר לחיות. עם רוחם של הנופלים נגלה שמוות הוא רק חומרי, ובאמת רוח המתים ממשיכה איתנו.

   מסופר על מלך סין שהיה לו כד חרסינה יקר. המלך היה ממנה איש שישמור על כד זה והוצא להורג עם כל פגם קטן. יום אחד ביקש איש זקן להיות שומר הכד. ביומו הראשון נטל פטיש וניתץ את הכד לרסיסים. המלך ציווה להורגו ורק שאל מה עלה בדעתו. אמר הזקן: אני כבר קרוב למות, ולכן החלטתי להרוס את הכד, כדי שלא ימותו עוד אנשים בשמירתו.  המלך לא זרק את הרסיסים. הכד שוקם והאומן לא העלים את תפריו. כך זכה הכד לחיי נצח, כי תמיד ניתן היה לשקמו, ויופיו רק הלך והשתבח.

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (מתוך CBT-גל-שלישי) 

חיזוק ההרגל להסתפק בחלק, שם הישועה: נתרכז בדברי הרבי מקוצק אין דבר שלם יותר מלב שבור, זועק יותר מן הדממה וישר יותר מסולם עקום. נזכור את אומנות הקיצונגי להדביק כלי שבור בזהב שיבלטו התפרים. התיקון עצמו הוא זהב שהוא הסליחה והמחילה. חיינו בנויים תיקון על תיקון. טלאי על טלאי. תפר על תפר. כתם על כתם. זהו היופי הנצחי. כל ניסיון להשליך טלאי, להעלים כתם, לטשטש תפר, מכער את הנצח ומכסה על חיים, אנושיות, אהבה וסליחה. לכן לשבור-שבר משמעותו גם הזנה, להחיות את נפשנו. לכן אומרת זלדה רַק לֵב נִשְׁבָּר יוֹדֵעַ לִבְקעַֹ דרך אל העולמות העליונים, כי קרוב ה' לנשברי לב.

   חודשי הסתיו 2024 והחורף צפויים להיות גשומים יותר מהממוצע הרב שנתי.