מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com
העולם נברא. ביום ראשון הוא יתחיל להתנהל על פי חוקיות אותה אנו מכירים כחוקיות הטבע, המציאות. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
ארבע הלכי רוח היו ביום השביעי. וַיְכַל, הסיום של מה שהיה קודם. וַיִּשְׁבֹּת, העצירה לרגע לפני שממשיכים. וַיְבָרֶךְ, הברכה על ההזדמנות להרפות מהשליטה במציאות ומכל מה שעשינו בשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וַיְקַדֵּשׁ, היחוד שאנו מייחדים לרגעי ההבנה שאין לנו שליטה מלאה על המציאות.
נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן: לכל אחד מאיתנו שתי שבתות: שבת של מעלה, של שלום. איתה אנו נאבקים, ממנה נמנעים, כועסים... מתאמצים להיאחז בה, שעליה אנו מתרפקים, חולמים מתגעגעים. שבת של מטה היא השבת של להספיק מה שלא הספקנו במשך השבוע, של עוד יום שיש לנצלו כראוי לתיקון עולם.