98. פרשת פנחס. רוח הדברים

98פרשת פנחס רוח הדברים

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

   הביטוי "רוּחַ הַדְּבָרִים" אומר שמדובר בכיוון הכללי של דברים. כלומר פירוש אפשרי אחד מתוך כלל האפשרויות להבין מצב מסוים.

   משה מכנה את ה': אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. כלומר רק ה', כעיקרון המכונן של המציאות, מכיר את כל הפרשנויות האפשריות שיכול להגות אדם, או מי שנמצא בעמדת שליטה כמו הורה או מנהל.

   לכן אומרים לנו בספר משלי: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ. כלומר זה שחושב שהוא יודע את האמת, סופו שיושפל, יפגע. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד. שפל-רוח הוא הצנוע היודע שדעתו היא רק אפשרות אחת. לכן  כתוב בספר משלי: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, זה שיש לו סבלנות, מִגִּבּוֹר. כלומר הסבלן והמושל ברוחו ישיג הישגים במציאות יותר מגיבורים, כי הוא יתן מקום לדעות אחרים.

   כך אפשר לקרוא את תחילת בריאת העולם. רק העיקרון המכונן של המציאות, יכול לברוא עולם טוב, כי הוא יודע את כל האפשרויות ויכול לבחור באפשרות הטובה. בְּרֵאשִׁית בָּרָא ה' אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ ה' מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר ה' יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. אבל האדם חי רק העקרון המכונן של המציאות, לכן ידיעותיו חלקיות.

   החלטות משותפות של דעות חלקיות עשויות לקרב אותנו יותר לדרך הנכונה, מאשר דעה ואפילו חכמה של איש אחר. כך קראנו בספר "חכמה ומוסר": "שכל אנשי העולם הם שותפים שצריכים לנהוג בנאמנות זה כלפי זה, כי הצלחת השותפות תלויה ביחסי הגומלין של שני הצדדים."
    כך גם ענת מאירי פסיכולוגית חינוכית ומדריכה מציעה ארבע עקרונות של חיי שיתוף שאפשר להיעזר בהם בשותפות שמטפלים יוצרים עם מטופלים:  

א. הכרה באנושיות משותפת של כל בני האדם.

ב. התמקדות במעשים מיטיבים בהווה, ביחד עם חזון גמיש של מה שיהיה.

ג. מחויבות מעשית לעקרונות חיינו.

ד. ליצור ולהביא לידי ביטוי עקרונות חיים, וללמוד מנסיון אם טעיתי.  

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (מתוך סיביטי גל שלישי)

טיפול ההרגל לתת מקום לרוח הדברים. הבה ונהיה כמו בצלאל בן אורי. זה שחי בצל האל ויודע את אי-השלמות שלו: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר, רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי. וָֽאֲמַלֵּא אֹתו רוּחַ ה' בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה.

    הבה נהיה כמו אֶלְדָּד וּמֵידָד שנחה עֲלֵהֶם הָרוּחַ והעזו להעמיד לניסיון את דעתם, וַיִּֽתְנַבְּאוּ בַּֽמַּחֲנֶֽה. על זה אמר משה: מִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים, כִּי יִתֵּן ה'  אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם, במובן של יכולת לפעול ברוח העיקרון המכונן של המציאות.