פרשת תצווה על חמלה ופיוס
מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com
לבגדי כהן-גדול היו מוצמדים שני אביזרים שמטרתם היתה: פיוס, אפשרות לדון-לכף-זכות ולפנים-משורת-הדין את האשם. אלו הם מהלכים המאפשרים לכל אחד להמשיך ולהשתייך לקהילה, לעם.
צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר, עליו כתובים מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לה', לְרָצוֹן-לרצות-לפייס לִפְנֵי ה'. הוא הרי השאיר את חותמת הפיוס בעולמו. הצִיץ היה מונח על המצח. מאחורי המצח נמצאת האונה-הקדם-מצחית של המוח, המאפשרת לנו לתכנן פעולות כדי להתמודד עם סכנות ולממש רצונות תוך התחשבות באדם, בחי, בצומח ובדומם.
הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים שהיו צמודים אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט-הדין וְהָיוּ עַל לֵב כהן-גדול בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא כהן-גדול אֶת מִשְׁפַּט-דין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד. אורים ותומים היו האפשרות לדון לכף-זכות את עוּבדות המציאות שלנגד עינינו. הגר"א מספר שכאשר ראה עלי כהן-גדול את חנה המתחננת בבכי מר על היותה עקרה, הוא שאל לגביה באורים ותומים, האִם היא שִׁכֹּרָה או כְּשָׂרָה? התשובה היתה פירוש לכף-זכות: כְּשָׂרָה.
עת מדיטציה ותפילה. נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע ונלמד מניסיון (מתוך CBT-גל-שלישי)
חיזוק ההרגל לחמול ולהתפייס: ברגע של בקורת ובוז. נעטה עלינו מֵרוּחַ בגדי כהן-גדול. נפעיל חמלה, נדון לכף-זכות. נפעל לפנים-משורת-הדין. ניתן עוד הזדמנות ועוד הזדמנות. נזכור, כי גם אנחנו, ברגעים שאנו אשמים, היינו רוצים עוד הזדמנות. בקורת ובוז מוציאים אדם מהקהילה. ניתן הזדמנות לשייכות.