5. פרשת וירא מלחמה יש תקווה באווירת הייאוש

פרשת וירא מלחמה. הלאה יאוש ברוכה התקווה

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

מרחבים מתחילים להתכסות במרבדי ירוק, לבן וורוד.

אברהם מגרש את הגר ובנה ישמעאל, וַתֵּלֶךְ (הגר ובנה) וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר. וַיִּכְלוּ (אזלו) הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת. וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ...

   ישמעאל לא התייאש והמשיך לקרוא לעזרה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ

אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ, אַל תִּירְאִי. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. בכיה ותקוות בנה עודדה את הגר לחזור לתקווה, לפקוח עיניים ולשוב ולחפש מים, וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן. (מתוך CBT-גל-שלישי)

התקווה שבייאוש עם מילים של דוד גרוסמן ויוסף חיים ברנר: בעיניים עצומות נראה בדמיוננו את היום הזה, את הרגע הזה. נעמיק לראות בסיכונים את הסיכויים שתמיד קיימים, כי אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צווארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים. ונאמר לעצמנו במילים של דוד גרוסמן: "איזו תקווה יכולה להיות במצב עניינים קשה? תקווה של אף על פי כן. תקווה שאינה מתעלמת מהסכנות ומהאיומים הרבים, אבל מסרבת לראות אך ורק אותם. התקווה שאם ידעכו להבות התקווה, היא תוכל להתגלות שוב, בהדרגה..." ונוסיף את מילותיו של יוסף חיים ברנר: "שמע, בן ישראל, שמע בן הצער, שא ראשך, שא ראשך ויינשאו פתחי עולם. אל יראה מפני כל תוצאות. תהינה אשר תהינה. הלאה עננים. ראה את פני ההוויה, השיג את מהותה, את כבודה, התקדש..."

פרחי הסתיו צצים, סתוונית היורה הוורודה, חרציות בשלל צבעים. מרגליות חינניות לבנות.