99. פרשת מסעי אדם לארץ מבטחו

99פרשת מסעי אדם לארץ מבטחו

מאת יששכר עשת isas.eshet@gamil.com

כל אדם עושה את מסע חייו כדי להגיע לארץ המובטחת שהיא גם ארץ מאובטחת. "ארץ" כזו יכולה להיות "תרבות-מסוימת" לחיות בה, "אזור-התיישבות" כגון עיר או טבע למשל. "צורת-חיים-חברתית" כגון משפחה, או קומונה למשל. "מקצוע" המהווה חלק נכבד בחיי אדם ומספק פרנסה ומשמעות, ועוד.

   ארבעים-שנה ערך מסעם של בני-ישראל לארץ המובטחת. כך גם כל אדם. מסעו לארץ מבטחים נמשך לא אחת שנים רבות. זהו מסע חיים מלא אתגרים ודורש נחישות ואמונה כדי אליה. ומשהגיע, יהיה עליו לפתח אורח-חיים שיבטיח ביטחון לאורך זמן.

   רוב הפרשנים לאורך הדורות בפרשה זו, מציעים חד-משמעית מאבק עד חורמה באויבים. או שתשמידו אותם או שהם ישמידו אתכם. אבל ניתן לקרוא פוסקים אלו גם בדרך של חיים משותפים: תוֹרִישׁוּ, תפרשו רשת הכלה וקבלה אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, אך היזהרו וגרשו את אלו המציקים ופוגעים בכם: שִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם. לאורך הדורות היו חכמים שסברו כך. הנה כמה דוגמאות:

א. כבוד כל אדם יונק את משמעותו מהמסורת המקראית של בריאת האדם "בצלם אלוהים". לכן זהו הסעיף הראשון של הכרזת האו"ם על זכויות האדם: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם, בכבודם ובזכויותיהם."

ב. בתורה "הגר" הוא לא זה שהתגייר, אלא הפוך, זהו הזר, כמו שבני ישראלים היו גרים, זרים בארץ מצריים "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם...וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

ג. הרמב"ם: "מפני דרכי שלום פרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, משתתפים באפשרות לקט שכחה ופאה, שואלים בשלומם ואפילו ביום חגם. ומוסיף: הזכות של מיעוטים לגור בארץ-ישראל היא העובדה שהם יקבלו את השלטון היהודי ולא יילחמו בו."

ד. רבי בנימין פעיל ציוני ברוח הרצל שהקים את אגודת ברית שלום: ”והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך לא תבוא אליה כצר וכאויב ופקדת לשלום את יושב הארץ; לא באיבה תבנה את משכן דורותיך, כי אם באהבה ובחסד."

ה. הרב קוק: "אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל, אחר-כך אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל."

ו. זלמן שזר כתב על ההתיישבות היהודית של הקבלים בצפת במאה ה-16, כי מודל ההתיישבות הצפתית מציע אפשרות שונה מההתיישבות הציונית כמו בסיפור המקראי, ששמה לה למטרה לכבוש ולשלוט בארץ. מודל ההתיישבות הצפתית מציע את גישת המשנה שהיא לא לשלוט בארץ, אלא להתיישב בה, תוך קשר והשפעה הדדיים בינה ובין הסביבה הערבית. מטרת התיישבות זו היא רוחנית, גאולת העם ותורת השם.