15. פרשת שמות במלחמה. סקרנות מול אתגרים

פרשת שמות המלחמה. סקרנות מול אתגרים.

יש בקרים בהם ערפילים מכסים את העולם. עוטפים את המציאות בענן אפור ולח.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שנהרגו, שנפגעו, שנחטפו, שעונו, במלחמת חרבות ברזל. אך עוד קודם לכן, וַיְמָרֲרוּ הגויים אֶת חַיֵּיהֶם. אבל כַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ. וַיַּעַצְמוּ מְאֹד וגם יִּרָב הָעָם זה עם זה מאד. וכיפת ברזל מעל ושמים נכונים אין. וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מן העינויים מבית ומחוץ וַיִּזְעָקוּ. וַתַּעַל שַׁוְעָתָם ואין מושיע בפתח.

וינסו הגויים ויאמרו, הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ. וְלֹא חָמַלו. אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ. מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ. וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָסוֹ. לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב. שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי. וּבַחוּרַים נָפְלוּ בֶחָרֶב. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינֵינוּ עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי.

ויהיה היום ואיש ושמו מֹשֵה היודע למשות ולהושיע, הָיָה רֹעֶה אֶת רצונו. וַיָּבֹא אֶל הַר ה'. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה עוד בֹּעֵר בָּאֵשׁ. אנא השם! ביקש מֹשֵה, הס-נא האש. מהר צווה על מלאכיך ויכבוה. וְהַסְּנֶה ישראל אֵינֶנּוּ אֻכָּל. עדיין אש בוערת בשדות, בדרכים, בבתים, בליבות כל איש ואישה, ילד וילדה מישראל.

צפה ועלתה הסקרנות בֵּמֹשֵה. הסקרנות שנטע ה' באדם, שנועדה לחקירת טבע המציאות וטבע האדם שברא כבודו. הסקרנות שהיא אֶם כֹּל פתרון חֲי ויצירתי.

אנשים כְּמֹשֵה אומרים לעצמם, אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת תופעת הטבע הזו, הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִכְלֵה הַסְּנֶה. וַיַּרְא ה' כי נכון משתמשים אנשים כְּמֹשֵה במתנת הסקרנות שנטע באדם, כִּי סָרים הם לִרְאוֹת ולחקור. כמו אותם תלמידי חכמים בתורה שגם בה חכמה תִמַצֵא.

והם זוכים לבת-קול הקוראת להם מִתּוֹךְ תופעת הטבע. הִנֵּנִי! הם קוראים כאיש אחד. אַל תִּקְרַב הֲלֹם מהר. שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ היּא. חורבן עמי ספוג דם וכאב, ואין פתרונות פשוטים.

אל החורבן גשו בזהירות, ביצירתיות, בענווה, באחריות. עמלו לזהות את דרך הישועה. סערה היתה, עדיין אצלנו לא חלפה, שר יענקלה רוטבליט. עם קצת אור הרבה כאב וסקרנות, נוסיף ללכת הלאה. עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם. לא קלה היא, לא קלה דרכנו. עד יפתח לנו שער לגאולה.

עלי השלכת מפוזרים בכל עבר. העצים הערומים מזמינים את הקור המחייה אותם, לחדור עמוק.