52. ראש השנה במלחמה. השופר, האזעקה, עורו נרדמים 200 טילים אירניים של "לנצח תאכל חרב"

ראש השנה במלחמה. השופר, האזעקה עורו נרדמים 200 טילים מלחמה בדרך

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

שדות הכותנה מציעים לנו ללבוש לבן.

   מצווה לשמוע מאה תקיעות שופר בראש-השנה. שלושה קולות אנו שומעים מתוך השופר. שלושתם מעוררים שלושה תחומים בעולמנו הפנימי. ויש את קול האזעקה המזכיר לנו להגן על עצמנו מפני 200 טילים אירניים המייצגים את "לנצח תאכל חרב". האם זה מה שאנו רוצים? האם אין ברירה?

   אזעקת התרועה: תרועת שמחת הניצחון. כמו בזמן כיבוש העיר יריחו. וְהָיָה כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ.

   אזעקת השברים: יבבת הכאב על החטופים, ההרוגים והפצועים. יבבת כאב הלב הנשבר של יצחק הנעקד, כדי להעלותו לעולה. לבסוף איל החליפו. לזכר יבבתו אנו שומעים את קול השופר מקרניו נשבר. אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

   אזעקת התקיעה: קריאה להתעוררות פנימית כמו שנקראו בני-ישראל במעמד הר-סיני: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר. וכדברי הרמב"ם עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו לעסוק בתיקון המידות שהם ההרגלים שלנו.

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (מתוך CBT-גל-שלישי)

חיזוק ההרגל לפעול במסגרת תרבות יהודית: נכיר דברים מחברי תרבות. אומר ברל כצנלסון: דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

   שר עוזי חיטמן: תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ. לָכֵן בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נִפְרֹשׁ כַּפּוֹת יָדַיִם מוּל הָאוֹר הַנִּגָּר הַלָּבָן.

   מילים מפיוטים לראש-השנה: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם. הַיּוֹם, הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם. וְכֹל מַאֲמִינִים יוֹדְעִים שֶׁהָעוֹלָם הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה. עֵת שַׁעֲרֵי-רָצוֹן לְהִיפָּתַח.

    ואנחנו לא שוכחים: הַשְּׁבוּיִים נַעֲלֶה מִבּוֹר וּמִבֵּית כֶּלֶא. הַמֻּפְנִים לְבָתֵּיהֶם נָשִׁיב. בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים נִתְדָּפֵּק לִפְתֹּחַ, וְנִקְרַא לְצִיּוֹן: בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה!

לֹא נַפְסִיק לְקַוּוֹת, לְקַוּוֹת לֹא נַפְסִיק לשָׁנָה-טוֹבָה.

יונת השלום גם היא מציעה לנו ללבוש לבן