מבוא שמתחיל בתשעה באב המוקדש "ליודעי" האמת המוחלטת

מלחמת חרבות ברזל

אור גנוז בפרשות במהלך שבועות המלחמה

7.10. 23 התחלת מלחמת חרבות ברזל.

יששכר עשת isas.eshet@gmail.com 

הכל התחיל בתשעה באב. שם, כמו בכל שנה, אני בוער באש ההבנה שעם ישראל כבר בוכה על חורבן המדינה שנקרעה בין ישראלים ליהודים בהווה, בדיוק כמו בזמן חורבן הבית בעבר.

ידעתי וסירבתי להאמין.

   הנושא של שניים אוחזים בטלית אינו עוסק בקניין. הוא בא ללמדנו שאם הם לא יוכלו ביחד להשתמש באותה הטלית, ממילא היא תקרע ולא תהיה טלית. כך גם שניים אוחזים במדינה, וכל אחד טוען לבעלות עליה. בעבר הרחוק היה ניסיון לחלק את הארץ ליהודה וישראל. לבסוף נפלו שתיהן בידי הגויים.

   לכן אני שמח ואומר בתשעה באב תודה על המדינה שלנו וכל אשר בה, ובוכה וחרד על חורבנה העתיד לבא.

   אלוהים מציע תורה שדְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. לכן השלום ביננו יהיה רק אם יֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

 יהיה אשר יהיה. הטבע ימשיך בשלו עם העונות המתחלפות בקביעות. כך קבע אלוהים אחרי המבול: כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּֽתוּ. 

פרק נוסף במגילת איכה, תְקוּמָה בִּתְנַאי

אֵיכֹה יָשְׁבָה בָּדָד הָעִיר רַבָּתִי. לא ולא! הִתְגַּלּוּ דַּרְכֵי צִיּוֹן עֲמוּסוֹת. בָּתִּים בְּנוּיִים מֵהֲרִיסוֹת. הֲמוֹנֵי שָׁבִים, הַרְבֵּה מַשְׁאַבִּים. חֲלוֹם נִרְקַם, בַּיִת שְׁלִישִׁי מֻקַּם.

   בְּנֶחָמַת אַרְצִי נאכל מְעַדְּנִים, שָׂשׂוֹן עַל כָּל פָּנִים. עוֹלַל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת כָּל קִרְיָה יְפֵהפִיָּה. שְׂמֵחוֹת נָשִׂים בְּפִרְיָן וּגְבָרִים בְּזָרְעַם. מִבֹּקֶר עַד חֲצוֹת, מְהַלְּכִים בַּבִּיטָּחוֹן בַּחוּצוֹת: נַעַר וְנַעֲרָהּ, זָקֵן וּזְקָנָהּ, בַּחוּרָה וּבָּחוּר. אָנָּא הַמְשִׁיכוּ כָּאן לָגוּר.

   אַתָּה ה' לְדוֹר וְדוֹר, בַּחֲלוּצִים נָפַחְתָּ נִשְׁמַת אֶפְשָׁרוּת פְּעֻלָּה לִגְאֻלָּה. לִגְאֹל אֲדָמָה, לִכְבֹּשׁ עֲבוֹדָה וּשְׁמִירָה. לְהַרְחִיב מֵיתָרֵי הַמְּצִיאוּת בְּהִתְיַישְּׁבוּת בִּקְצֵה גְּבוּלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמֻּבְטַחַת. לְאוֹרֵךְ יָמִים הוֹשָׁבָתֵנוּ, חִדָשְתַנוּ יְהוּדִים-יִשְׂרְאֵלִים, כִּי זֶה הַתְּנַאי.

   והנה כְּבָר לֹא אֶחָד הוּא הָעָם. חֵטְא חָטְאוּ יוֹשְׁבֵי כָּל הָאָרֶץ. חֵטְא הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁרַק בִּידֵי אֱלֹהִים נְתוּנָה. לָכֵן כִּלִּינוּ בְּעַצְמֵנוּ אֶת חֲמַתֵּנוֹ. אֵשׁ הִצַּתְנוּ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ. מָאֹס מָאַסְנוּ בֶּאֱמֶת הַמִּתְפַּשֶּׁרֶת.

   ושׁוּב דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מַר לָהּ. זָנַח ה' מִקְדַּשׁ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. בְּמוֹ יָדֵנוּ הִסְגַּרְנוּ חוֹמָתֵנוּ בְּיַד אוֹיֵב. סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם. הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ, אוֹר לַגּוֹיִים?

   עַל אֵלֶּה נִבְכֶּה. עֵינֵנוּ יוֹרְדוֹת מַיִם. קוֹרְאִים שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת. קוֹלִנו שְׁמַעְ, אַל תֵּעָלֵם אָזְנְךָ לְשַׁוְעָתִנו. הַרְאֵה לָנוּ צִבְעֵי קַשְׁתְּךָ בַּשָּׁמַיִם, קֶשֶׁת הַשָּׁלוֹם וְהַפְּשָׁרָה. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֶל הָאֱמֶת הַחֶלְקִית שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת פְּשָׁרָה. כָּךְ, עִם הָאֱמֶת הַחֶלְקִית נָשׁוּבָה נְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם נְאַחֵד.

   בַּחֲלוּצִים נָפַחְתָּ נִשְׁמַת אֶפְשָׁרוּת פְּעֻלָּה לִגְאֻלָּה. לִגְאֹל אֲדָמָה, לִכְבֹּשׁ עֲבוֹדָה וּשְׁמִירָה. לְהַרְחִיב מֵיתָרֵי הַמְּצִיאוּת בְּהִתְיַשְּׁבוּת. לְאֹרֶךְ יָמִים הוֹשָׁבָתֵנוּ, חִדַּשְׁתָּנוּ יְהוּדִים-יִשְׂרְאֵלִים.

   בְּכֹל יוֹם נְבָרֵךְ אֶת כָּל יְצִירֵי כַּפֶּיךָ ה' הַיּוֹדְעִים כָּל אֶחָד רַק מְעַט מִנִּפְלְאוֹתֶיךָ. בָּרְכוֹ אֶת מַחֲזִיקֵי הַתַּרְבּוּת הַיְּהוּדִית לְדוֹרוֹתֶיהָ. בָּרְכוֹ אֶת הַחַיִל, אֶת עוֹבֵד הָאֲדָמָה, אֶת הַמְּהַנְדֵּס, הָרוֹפֵא, הַמַּדְּעָן. אַתָּה ה' לְדוֹר וְדוֹר. אֵלּוּ בְּיַחַד הֵם יְסוֹדוֹת קִיּוּמֵנוּ שֶׁבָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת כָּל אֶחָד אֶת יִעוּדוֹ. 

   אֱלוֹהִים, פְּקַח אֶת עֵינֵי הַיְּהוּדִי הַדָּתִי לִרְאוֹת לֹא רַק אֶת הַהִגָּיוֹן הַדָּתִי, הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּתַתָּ, אֶלָּא גַּם אֶת כָּל מָה שֶׁבָּרָאתָ בַּמְּצִיאוּת הַקְּדוֹשָׁה. אֱלֹהִים, פְּקַח אֶת עֵינֵי הַיִּשְׂרְאֵלִי הַחִלּוֹנִי לִרְאוֹת לֹא רַק אֶת הַמְּצִיאוּת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבָּרָאתָ, אלָּא גַּם אֶת חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּתַתָּ וְאֶת הַהַצְדָּקָה לִישִׁיבָתֵנוּ כָּאן.

   אָמַר קֹהֶלֶת, רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. הַיָּפֶה עַל פִּי חֲזוֹן הַנְּבִיאִים הוּא הַשָּׁלוֹם בְּתוֹכֵנוּ, עִם שְׁכֵנֵנוּ וְצֶדֶק חֶבְרָתִי. 

עלינו להשתלב עם פני האדמה, במציאות הטבעית שברא אלוהים. כִּי מִמֶּנָּה לוקחנו, בה נחיה את ימי חיינו, כִּי בני עָפָר אנו וְאֶל עָפָר נָשׁוּב