יוני 2020

חיים טובים לנוכח המוות מאת יששכר עשת

יצאתי לקניות. המכוניות דהרו על הכבישים. במדרכות הלכו שפופים. עם מסכות. מכונסים בעצמם. עומדים בתור לסופר או לדואר. איש איש עם עצמו. כך הוא עולמנו. עצוב, מודאג, חושש מהמוות.

אני וכל אחד מחפשים את דרכנו מול איום בלתי נראה. וירוס הקורונה. אחד אומר "שטויות אין סכנה". אחת אוחזת את ילדה בחוזקה מבוהלת מכל מי שמתקרב אליו. ועוד אחד נשען אל הקיר, ממתין. אחד מתעסק בפרנסה, אחד חייב להתפלל במניין. אחד חייב להיות בריא. אני חוצה עננה אפורה מעורפלת השורה על המציאות. עננה שמסתירה את המוות.

ביחידות הבריאות ובבתי הספר נלחמים גיבורים אמיתיים על טיפת שיגרה. אני מצדיע להם. הם מסכנים את עצמם מבלי שיש להם גיבוי אם יחלו. איש לא יטפל בהם ויסייע להם מעבר לשיגרה. צו שמונה לא הוצא להם. הם היחידים שמזהים את המוות הם היחידים שיש להם חיים טובים.

אני אוכלוסייה בסיכון, נחבא. גם לא רוצים לפגוש אותי, כי אזכיר להם את המוות. אפילו יש שינסו לעודד אותי לחזור לשיגרה כאילו שאינני בסכנה. עידן רייכל מזכיר לי שאריות של חיים. נכון אלו הם שאריות חיינו.

מי שיכיר במוות יוכל לאסוף את השברים להמשיך הלאה בתקווה ולפעמים אף בשמחה? חיים גראביצר גיבור הספר סיפורו של נופל של פישל שניאורסון משוטט בעולם ואינו יודע לאן. הוא הנופל ממדרגות רוחניות, נודד, מטיל ספק, לא נרתע מהאמת הקשה, וזכה לגאולה.