25.פרשת ויקרא למלחמה. קרבנות מלשון קירבה

פרשת ויקרא למלחמה. קרבנות מלשון קירבה

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לָה'.

   ה' קורא אל כל מנהיג ומושיע לכנס את נבחרי העם באוהל מועד, הנועד להתוועדות והחלטות. אבל החלטות עלולות להוביל גם למעידות. וכך מצווה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם או מדינה כִּי יקריבו מִכֶּם קָרְבָּן או קורבנות מן האדם למען המשימות, זיכרו כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת.

   הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מסביר שהקרבת קורבנות אינה מטרה, אלא אמצעי קשר בין אדם לה'. כלומר רק למען מטרה ראויה באופן מיוחד ניתן להקריב קרבן. אחרת אין ערך לקרבן. צדק חברתי, אחווה ושלום הם מטרה ראויה זעקו הנביאים בשם ה': עֹלוֹת, וקורבנות לֹא חָפָצְתִּי,  כִּי רק חֶסֶד ושלום חָפַצְתִּי.

   אם הקורבנות שמלחמה זו הקריבה, קרבה את השלום ביננו ובין שכננו, יש להם ערך. שליח אלוהים קורא לאדם: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה יש לך תורה שדְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת.

   העקידה לא אמורה להתממש, אין ערך לקורבנות ללא תכלית של שלום. כך כתב המשורר וילפריד אוון: אַךְ הַזָּקֵן מֵאֵן, וְאֶת בְּנוֹ שָׁחַט, וַחֲצִי זַרְעָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה, אֶחָד, אֶחָד. וכתב חיים גורי: את שעת העקדה הַהִיא הוֹרִישׁ אברהם לְצֶאֱצָאָיו. הֵם נוֹלָדִים וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם, כי אין שלום. וכתב בנימין גלאי: נרה של שָׁרָה בֶּאֱמֶת כָּבָה יָמִים רַבִּים, רַבִּים לִפְנֵי שֶׁמִּשְׁכָּנָהּ הָאַחֲרוֹן הָיָה עָפָר. רק שלום ינחם במעט את שרה ושאר האימהות.

   סטפן צוויג מציע: ההומניסטים המטיפים לצדק חברתי, שלום ואחוות עמים הם אבותינו ברוח. דתם הייתה האנושיות, ועיקרון האמונה שלהם היה האהבה למין האנושי בשלמותו, מעבר להבדלי השפה, האומה והאמונות האישיות. הם מאסו בשנאה ובאלימות.