השנה פורים בשמחה הממוצעת הזוכרת וחומלת:
אימהות, נשים ובנות שעולמן נשבר,
אך ממשיכות למלא את חובתן.
מאת יששכר עשת
הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר היתה בסך הכל ילדת אומנה בתחילת דרכה. את כל אשר ציווה מרדכי האומֶן שלה לעשות, עשתה בנאמנות. והנה לנוכח סכנת-חיים, יצאה אסתר לעצמאות ועמדה ברשות עצמה, גיבורה. היא כבר חומלת את מרדכי האֲבֵל וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי. והיא אפילו כבר מצווה על מרדכי: וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
לא סתם נַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה היתה אסתר. כישורי-חיים רבים אנו מגלים בה. נעם-הליכות, מנומסת, צנועה, רגישה לאחרים, חכמה, אמיצה, מלאת תושייה, חווה עצמה שייכת לעמה, ומגויסת למען הצלת העם. זאת היא אסתר שלנו גיבורת מגילת-אסתר.
נקדיש את צום תענית-אסתר לזכור כל אחד את הנשים בחייו. נראה אותן בעיני רוחנו. נראה את גבורתן, את קשייהן, את מאבקן המעורר השראה ביום-יומית שלהן. נהיה איתן ברוחנו. נודה להן. נבטיח לתת להן יותר מקום בהחלטות קטנות וגדולות. נבטיח לשלב אותן במעשינו. כך עולמנו יהיה מקום טוב יותר. כִּי בִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וניגאל גם אנו. אט אט ירד הערב נקשיב לגבורתה של אסתר תוך כדי קריאת המגילה, ובסעודת פורים נשמח בשמחה הממוצעת ונתפלל לגאולה.