80. ויקהל. אומנות החיים בעת צרה

פרשת ויקהל. אומנות החיים בעת צרה

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

משורר תהילים אמר לנו שלַהֶבֶל דָּמָה חיי אָדָם, וְיָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. אכן אנו צל, כי בְּצֵל האל אנו חיים, שברא אותנו בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם ה'. בִּדְמוּתו עָשָׂה אותנוֹ ואנחנו צִלּוֹ.

   והצל הולך לכל מקום שהולך ה'. רק שצריך את האור כדי שיתגלה הצל. והאור הוא מתנת ה' לאדם, כדי שיתגלה הֲצֵל שהוא האדם. האור מאפשר לאדם לחיות במציאות שברא ה'.

   ומהו אותו האור? האור הוא מה שיש בְּצַלְאֵל ולכל מי שחי בְּצֵל-האל. זוהי רוּחַ ה' שיש באדם המורכבת מֵחָכְמָה, תְבוּנָה וְדַעַת כדי שיוכל לעשות בְכָל מְלָאכָה, לבנות כדי להיבנות כדברי מנשה רבינא: אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה, למציאות, לִבְנוֹת במציאות ומהבניה לְהִבָּנוֹת. אם הבניה תהיה ברוח ה', בחכמה, בינה ודעת, נזכה גם לְהִבָּנוֹת באופן מותאם למציאות.

   רש"י מסביר: חכמה: מַה שֶּׁאָדָם שׁוֹמֵעַ מֵאֲחֵרִים וְלָמֵד. זהו הידע המדעי המחובר למציאות. תבונה: האפשרות להסיק מתוך ידע עובדתי שהמדע חקר וגילה. זהו מֵבִין דָּבָר מִלִּבּוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרִים שֶׁלָּמַד. דעת היא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שהנביאים אמרו לנו שכך יש לחיות: מעשים של צדק-חברתי, חתירה לשלום ושמירתו ובדרכי-נעם. כדברים בספר משלי: דְּרָכֶיהָ של רוח הקודש הן דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

עת מדיטציה ותפילה, נַעֲשֶׂה נִשְׁמָע ונלמד מנסיון (מתוך סיביטי-גל-שלישי)  

חיזוק ההרגל לפעול ברוח חכמה, בינה ודעת: אם נעסוק בתחום אומנות מסוים נהיה מַצִּילִים את המציאות, בכך שאנו שמים אותה כמו ה', כַּצֵּל בציור על בד, או לחן על כלי-נגינה, או מחול על הגוף הרוקד, או מילים על דפי-ספר.

   בתפילה אפשר לבקש: אַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנושׁ בִּינָה: חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵעָה בִּינָה וְהַשכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה ה', חונֵן הַדָּעַת: חננו הוא מלשון החן שנבקש שיהיה בנו. כלומר: עשה שנהיה בעלי-חן ונהיה מחוננים ברוח ה'.

   כך נוכל לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת שהן תוכניות, אותן נממש באמצעות כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ שנחוץ ונכון לעשות, כדי ליפות עוד את המציאות היפה שהיא כולה זָּהָב, כֶּסֶף, וּנְחֹשֶׁת.