105 פרשת כי תצא. חמלה
מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com
אנו מתקדמים בחודש אלול. בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם! קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה אל דרך-תיקון-המידות, עליה למדנו בפרשת חודש אלול. עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב! קרא ביאליק. האם כבר התקדמנו בבחירה המידה, ההרגל עליו נעמול השנה לשנותו לטובה? וסליחות כבר ביקשנו ממי שפגענו בו? ולמי כבר מחלנו? וכמה כרטיסי ברכה מוזהבים כבר שלחנו? על שאלות אלו נענה בחמלה ולא בביקורת-עצמית, כי הרי אנו משתדלים.
פרשת כי תצא מלאת חמלה: כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ, כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, תשאיר מעט בשדה, במטע, ובכרם, לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. זוהי החמלה. אם נראה חסידה נודדת, יש אומרים ששמה בא לה מהחסדים שהיא עושה לחברותיה.
הרמב"ם אומר לנו שאין ישראל נגאלין אלא בצדקה. ובמסכת גיטין מתרחבת המצווה לכל באי-עולם: מפרנסין עניי נוכרים עם עניי ארץ ישראל, ומבקרין חולי נוכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נוכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.
אמנם, אומר הרמב"ם שאדם ישתדל לדאוג לעצמו ולא להזדקק לאחרים. אבל כל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות, ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים. גם לבקש עזרה חשוב. בקשת עזרה מזמינה אותנו לנתינה.
המחקר מגלה שהתנהגות פרו-חברתית שהיא גמילות החסד, תורמת לבריאות הגוף והנפש ומחזקת את הערך שלנו בעיני אחרים. הרב דסלר ביטא זאת באומרו, שבנתינה אדם מתרחב, פוגש את האחר וחווה שייכות ואהבה.
עת מדיטציה ותפילה. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ונלמד מניסיון (מתוך CBT-גל-שלישי)
חיזוק ההרגל לפעול בחמלה: אם כבר הבנו את מצוקת זולת כלשהו. אם כבר הבענו אמפטיה כלפיו. זה הרגע למעשה של חמלה שיבטא את הבנתו באופן מעשי. כך הציעו לוי שער ויורם טהר לב: מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם. מי שעייף ימצא פה צל ומי באר. מי שסוכתו נופלת, חרש יכנס בדלת.