שיפוט מהיר - בלגן אצל ניצה מימון שעשוע , איתמר לוין , news1 , 26.01.2011
ביקור ראשון של מדור "שיפוט מהיר" בבית משפט השלום בפתח תקוה הביא את המדור לאולמה של השופטת ניצה מימון-שעשוע, והוא יצא מבולבל: מי בדיוק מנהל שם את העניינים?
השופטת: ניצה מימון-שעשוע, בית משפט השלום, פתח תקוה.
המועד: יום ראשון, 26.12.2010, שעה 09:15.
ההליך: תיקים פליליים.
באולמה של ניצה מימון-שעשוע שוררת אווירה כמעט משפחתית. התיקים הפליליים הקטנים הנדונים פה, מפגישים שוב ושוב את אותם תובעים וסניגורים, שלא לדבר על הקלדנית שכבר מכירה את כולם. הבעיה היא, שאותה אווירה שוררת גם במהלך הדיון ופוגעת במהלכו התקין, אך מימון-שעשוע אינה אומרת על כך מילה וחצי מילה.
הדיון מתחיל באיחור של שמונה דקות. אחרי שלוש דקות של עיסוק טכני בתיק בו הוגש כתב אישום מתוקן, עוברת מימון-שעשוע לטיעונים לעונש במשפטו של אדם שתקף אחר וגרם לו חבלה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, שהגיעו לעסקת טיעון, היא האם להסתפק בענישה ללא הרשעה או שיש להרשיעו. עומס התיקים הרב כנראה אינו מאפשר למימון-שעשוע להיות בקיאה בפרטים והצדדים חוזרים עליהם. היא אינה מביטה כלל בעורכי הדין אלא במסך המחשב, למעקב אחרי ההקלדה. מאוחר יותר יתברר, שלמרות זאת היא קלטה היטב את הטיעונים ויודעת לתמצת אותם.
כאשר הסניגור טוען באריכות-מה, מתנהלות ליד שולחן התביעה שיחות ערות; מימון-שעשוע כלל אינה מגיבה. בהמשך הבוקר יתפשטו השיחות אל ספסלי הקהל, שוב - ללא כל תגובה מצידה. האווירה המשפחתית הופכת עד מהרה לאווירה של שוק, כאשר הסניגורים מתווכחים בקולי קולות תורו של מי כעת. מתברר, שמימון-שעשוע אינה מנהלת את סדר הדיונים באולמה אלא משאירה זאת לצדדים. באחד המקרים, המנצח הוא פשוט עורך הדין שצעק חזק יותר. במקרה אחר מימון-שעשוע דווקא כן מתערבת, וקובעת שכאשר מדובר בנאשמים המוחזקים במעצר - התיקים יישמעו לפי הסדר בו הגיעו הסניגורים. שיטה קצת משונה ויוצאת דופן.
הבלגן הזה גובה מחיר. התובעת בתיק התקיפה המשיכה את שיחותיה בעת שמימון-שעשוע הכתיבה את גזר הדין (הרשעה, 160 שעות עבודה לתועלת הציבור ופיצוי למתלונן). רק לאחר כמה דקות, כאשר הכל כבר עברו לתיק אחר, מתעוררת התובעת ושמה-לב שבניגוד להסדר הטיעון - לא נכלל בעונש גם מאסר על-תנאי. מימון-שעשוע מאפשרת לקרוא חזרה לסניגור, קופצת בין שני התיקים ומתקנת את גזר הדין. אילו היא הייתה שולטת בצורה מינימלית באולם, המחזה המגוחך הזה לא היה מתרחש.
האווירה הזו מגיעה לשיאה כאשר מישהו לבוש בחליפה נכנס לאולם, מחליף כמה מילים עם התובעות ובדרכו החוצה נעצר מול מימון-שעשוע, מנופף לה ומברך אותה ב"בוקר טוב". השופטת מחייכת ומחזירה לו ברכה - והכל בעיצומו של דיון.
הבלגן הזה מתגנב גם לאופן ניהול התיקים. במקרה הראשון, התסקיר לא הוגש לבית המשפט לפני הדיון אלא רק לאחר שהסניגור הסתמך עליו והקריא ממנו. לעומת זאת, בתיק אחר התסקיר כבר נמצא בידי השופטת. קשה להבין מדוע מימון-שעשוע לא עמדה על כך שהתסקירים יוגשו לה מראש, ומדוע לא קראה לפני הדיון את התסקיר שכן היה בתיק.
השורה התחתונה: מתברר שמזג שיפוטי יכול להיות לא רק נוקשה מדי, אלא גם רך מדי. קשה לקבל תחושה של עשיית צדק כאשר זו האווירה באולם.