כמו חיות בג'ונגל

הכתבה כמו חיות בג'ונגל , אסתי אהרונוביץ , ניב חכלילי , הארץ , אוקטובר 2006

בגיל-עם אף פעם לא אומרים בוקר טוב. בשש בבוקר פותחים את הדלת בטריקה וצועקים 'עוף מהמיטה'. אם אתה לא ישר קם, הופכים אותך מהמיטה או שופכים עליך מים. לפעמים ישר על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני" (חוסה מגיל-עם)

הנוף הפסטורלי בדרך אל מעון גיל-עם, הממוקם בקרחת יער בין קרית אתא לשפרעם, מטעה. מאחורי החומות הגבוהות חוסים נערים שנשלחו לכאן בצו בית משפט, לאחר שרובם נפלטו מכל מוסד חינוכי אחר. על פי אתר האינטרנט של משרד הרווחה, המפעיל את המקום, מטרת המעון לתת מענה טיפולי לנערים הללו: לקדמם בתחום המקצועי, הטיפולי והחינוכי ולשלבם בחזרה בקהילה. המציאות שונה במקצת.

בינואר השנה באה ש', סטודנטית לחינוך העובדת עם נערים במעון, לפגישה השבועית שלה עם ד', נער בן 16 וחצי. בתחילת הפגישה, קרא מדריך חינוכי אל הנער, וביקש שייגש אליו. הנער ענה כי הוא כבר נמצא בפגישה עם ש'. מכאן ההידרדרות לאלימות היתה מהירה.

"המדריך לקח בכוח את ד' לביתן שבו הוא גר", מספרת השבוע ש', "משם נשמעו צעקות וקללות. הוא הוציא את ד' החוצה כשהוא אוחז את ידיו מאחורי הגב והוביל אותו לבידוד, כשכל הדרך הוא צועק עליו ?תהיה בשקט'. ואז, בדרך לבידוד, הוא פשוט זרק את ד' על הרצפה והטיח את ראשו במדרכה. ד' החל לצעוק ?הראש שלי, הראש שלי'. המדריך הסתער עליו כאילו שעומד מולו מחבל חמוש והתחיל להכות אותו מכות איומות. עמד שם עוד מדריך שצפה במתרחש, אבל לא עשה דבר. למחרת בבוקר הגעתי לבקר את ד'. כולו היה חבול, הוא היה מכוסה בסימנים כחולים על הפנים ופצע קרוש מהלחי עד הסנטר".

כעבור שלושה חודשים המליץ בנימין פישר, מפקח מחוז צפון ברשות חסות הנוער, להפסיק את העסקתו של המדריך. הסיבה: אלימות שלא לצורך שהפעיל כלפי הנערים החוסים. חצי שנה חלפה, המדריך המשיך לעבוד. לפני כמה שבועות הגיש נער אחר מהמעון תלונה במשטרה, לטענתו לאחר שהמדריך גרר אותו לבידוד תוך כדי חניקה. אלא שהמדריך הזה, מתברר, הוא רק קצה הקרחון.

לפני כמה חודשים שלחו בכירים בחסות הנוער מכתב גלוי וחריף אל ראש הממשלה, המחזיק את תיק הרווחה, שבו התריעו על פגיעה קשה בתפקוד היחידה בעקבות מאבק שמנהל ועד העובדים בראשות משה דרעי, על גבם של הילדים החוסים. "אנו עדים לכך שיו"ר ועד העובדים מנהל בפועל את משרד הרווחה ומכתיב את העניינים וסדר היום במשרד", נכתב שם.

רק כעת החליט אהוד אולמרט, תחת כובעו כשר הרווחה, על הקמת ועדה לבדיקת הנעשה ברשות חסות הנוער - הגוף היחיד במשרד הרווחה שמוסמך לקלוט ילדים בסיכון ולהעניק להם טיפול פנימייתי.

הפרק הנוכחי במאבק המתמשך בתוך המשרד החל לפני כמה חודשים, כשדרעי הורה לעובדים "לנתק מגע" עם המפקח של מחוז הצפון, בנימין פישר. מאז, מתקשים אנשי חסות הנוער - שהחוק מטיל עליהם את האחריות לפקח על הנעשה במוסדות אלה - לבצע את תפקידם במוסדות גיל-עם, אחוה ואל-בוסתן. "מדובר במקומות קשים", אומר עובד במשרד הרווחה. "ילדים אלימים, מסוכנים, הצוות לא אחת מאבד שליטה ומוצא עצמו במצבים אלימים. היום יש נתק מוחלט עם המעונות הללו. אין לנו אפשרות לבצע ביקורת, ומדובר במצב המסוכן לילדים".

מקל של מטאטא "המקלחות היו מקום פרוץ ופתוח. אני זוכר שתמיד היה שם קר... היו מקרים במקלחות... הפשיטו ילדים, שפכו עליהם מים קרים. בלילה המדריך היה מעדיף ללכת לישון. היו נועלים אותנו בחדרים. היינו נעולים בביתן כ-12 עד 20 נערים. בלילה אתה לא ישן. הפחד חזק. פחד מנערים שיפגעו בך, היו מקרים של דקירות סכין או חפצים חדים. הרבה פעמים חשבתי לברוח משם אבל פחדתי להסתבך יותר" (א', נער שחסה בגיל-עם)

יעקב ראובן, הממונה על המעונות, מפעיל זרוע של 12 מפקחים מטעם המדינה ומשרד הרווחה, שתפקידם להבטיח כי מדיניות המשרד מיושמת ב-57 המעונות של חסות הנוער ברחבי הארץ, שבהם שוהים כאלפיים נערים ונערות. כדי לעשות זאת חייבים המפקחים לבקר באופן רציף במעונות, ולשוחח עם הצוות המטפל והחניכים. צוות המפקחים פנה לאחרונה במכתבים נרעשים אל מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אל נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר ואל מנכ"ל משרד הרווחה, משה שיאון, ובהם התריעו על המצב שנוצר בעקבות הוראתו של דרעי לעובדים לנתק מגע עם המפקח בצפון.

"הפיקוח של הממונה על המעונות הוא לא ברמה של שוטר אלא ברמה של דיאלוג", מסביר עובד בכיר במשרד הרווחה. "לשבת ביחד עם הצוות במעונות ולפתור בעיות, והיום אין את זה. המצב המזעזע הוא שהפורום המקצועי של משרד הרווחה, המנכ"ל והסמנכ"ל, שיודעים על המצב, לא לוקחים אחריות. דממת אלחוט. אנחנו חיים באנרכיה. אירועים אלימים רק מתגברים, אף אחד לא מגיב, אני לא יודע למה מחכים".

במשרד הרווחה דוחים את הטענות. "הנהלת המשרד רואה את תפקיד המשרד בראש ובראשונה להגן על החוסים", מוסר הדובר. "בניית המעונות מבחינה פיסית והפעלתם באמצעות הצוות המטפל הגדול נועדו למנוע עד כמה שניתן כל התעללות שהיא. כשיש מקרים חריגים אנו מגיבים עליהם בחומרה רבה ועל פי החוק להגנת חסרי ישע. אנו עושים פעולות חינוכיות רבות בקרב העובדים למנוע התעללות ומבצעים פיקוח הדוק של מנהלים במעונות ושל מפקחים של המשרד".

אבל המקרה של המדריך ממעון גיל-עם מעיד על אי יכולתם של אנשי הפיקוח להתערב בנעשה במוסד. ש', אותה סטודנטית שעבדה בגיל-עם, היתה מזועזעת מהפגנת האלימות של המדריך ודיברה על כך עם המנהל. "הוא אמר לי שדברים כאלו קורים ושאין צורך להתלונן על המדריך, כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו", היא מספרת השבוע.

ש' ביקשה מהנהלת המוסד לבדוק את האירוע, וכשהתרשמה שהעניין מתמוסס פנתה אל המפקח של המחוז, בנימין פישר. "במקום יש אווירה של פחד", היא מספרת. "יש נערים שמפחדים מכל צעד שהם עושים. יש מדריכים שהולכים עם מקלות של מטאטא ביד. יום אחד ישבתי עם אחד הנערים ונכנס אחד המדריכים וביקש לדבר אתי ביחידות. הנער שאל ?למה?' המדריך שלף מקל של מטאטא, הנער ברח בצעקות של ?לא עוד פעם מכות'. ביום האחרון שלי שם, בסוף חודש יוני, ראיתי שאחד הנערים שלומד אצלי בכיתה יושב עם חבורות אדומות וכחולות על הפנים. שאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שאחד המדריכים נתן לו סטירה חזקה ובעט לו בצלעות. ואז הוא אמר: ?את יודעת, קרה לנו עוד משהו'. הוא סיפר שאותו מדריך הפשיט אותו ועוד שני נערים, העמיד אותם בשורה ושיחק להם באבר המין עם מקל של מטאטא".

עוד באותו היום ניגשה ש' אל מנהל גיל-עם, יעקב כהן, כדי לשוחח אתו על האלימות במעון. ש': "הוא אמר לי ?אין מה לעשות. בכל מקום יש עשבים שוטים. גם את תתרגלי לזה בהמשך'". לאחר אותה פגישה כתבה ש' אל יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, וביקשה את התערבותו. ביוני פנה קדמן אל הממונה על המעונות, ראובן, וביקש לבדוק את התלונות. הסיפור על המדריך מגיל-עם כבר היה מוכר במערכת, שהרי עוד במארס, לאחר פנייתה הראשונה של הסטודנטית אליו, המליץ המפקח פישר להפסיק את העסקתו.

בדו"ח ששלח אז אל הממונה עליו ציין פישר, על סמך שיחות עם הנערים, כי אין זו הפעם הראשונה שבה המדריך הזה נוהג לכאורה באלימות. הממונה על המעונות, יעקב ראובן, פנה לפיכך אל מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה, מוטי אלישע, בדרישה לסיים את עבודתו של המדריך.

אבל המדריך המשיך לעבוד. כשהתקרב מועד התפוגה של החוזה שלו ביקש המדריך את עזרתו של משה דרעי, יו"ר ועד העובדים. "הוא התקשר אלי", מספר דרעי השבוע. "ניסיתי להתערב. דיברתי עם אנשים רלוונטיים במשרד שאחראים על משאבי אנוש ואמרו לי שאין מה לעשות, כי בכל זאת לא מדובר בעובד קבוע".

אבל גם לאחר תום תקופת העסקתו, סאגת המדריך לא תמה. כשבוע לאחר המועד הרשמי להפסקת עבודתו התברר שהוא עדיין עובד במעון ויש נגדו תלונה על מעורבות בתקרית אלימה נוספת. על פי עדות של אחד הנערים, ב-3 בספטמבר בשעות הערב נכנס המדריך אל חדר הטלוויזיה שלהם והורה להם לכבות את המקלט. הנערים ביקשו לראות את הסרט עד סופו, אך המדריך דרש מהם להיכנס מיד לחדריהם. נער אחד ביקש מהמדריך שיאפשר לו רק לגמור את הסיגריה שעישן. המדריך, על פי עדות הנער, דחף אותו, לפת את ידיו סביב צווארו והכניס אותו בכוח לבידוד. לטענתו, המדריך ביקש ממנו להפשיל את מכנסיו כדי לערוך בו חיפוש, אך הוא סירב; בתגובה החל המדריך לצעוק, להשתולל ולחבוט בנער. לבסוף תפס את ראשו והטיחו בקיר.

הנער סיפר שהוחזק בבידוד עד השעה אחת אחר חצות. כעבור יומיים הגיש תלונה במשטרה נגד המדריך. הממונה על המעונות ומפקחיו לא קיבלו דיווח על התקרית. הדבר נודע להם רק לאחר שמפקחת באה אל המעון וראתה את הנער עם סימנים סביב צווארו. המפקחת שוחחה אתו ביחידות, שאלה אותו לפשר הסימנים ונדהמה לשמוע כי שמו של אותו מדריך מוזכר שוב בקשר למעשה אלימות. כשפישר ביקש לשוחח על המקרה עם הנהלת המעון ולברר מדוע המדריך עדיין מועסק במקום, הוא לא קיבל תשובות ענייניות. "מצב זה הנו בלתי נסבל", כתב פישר נואשות לבכירים במערכת. "מוגנותם של הנערים נפגעת יום יום ולנו אין שום אפשרות לסייע לאוכלוסייה שבשבילה אנו קיימים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "החקירה מתנהלת במשטרה, המדריך סיים את עבודתו במעון". וכך מתוארת התגלגלות האירועים בתגובת הדובר: "בחודש מארס, כשקיבל מנהל גיל-עם את המכתב הראשון מהסטודנטית, נעשה על ידו תחקיר של האירוע, והנושא נבדק עם כל האנשים שהוזכרו במכתב. גרסאות עובדי המעון לא תמכו בגרסת הסטודנטית ובסופו של דבר לא הגיע מנהל המעון למסקנה חד משמעית לגבי המדריך המוזכר.

"את הדו"ח, כולל דיווחה של הסטודנטית, העביר המנהל לפיקוח החסות, בבקשה שיגבשו המלצות ויגידו לו מה לעשות. הוחלט שהמדריך לא מתאים לעבודה במעון, בגלל שהוא יוצר רושם מעט קשוח מדי, ומבחינה מילולית אלים מדי והומלץ לפטרו. העניין הגיע לבית הדין לעבודה ולכן לא יכלו לפטרו".

על תוכנן של השיחות בין הסטודנטית למנהל המעון נמסר ממשרד הרווחה, כי "המנהל מכחיש מכל וכל את הדברים שמצוטטים בשמו. לטענתו הוא מעולם לא אמר דברים כאלה והם מנוגדים להשקפת עולמו. העובדה היא שהוא יצא נגד המדריך הזה ובזכות עדותו הסתיימה העסקתו".

נפתח לך תיק "הגעתי לגל-עם בגיל 14 והייתי שם שנתיים. הייתי בהמון תקריות של אלימות. אלימות בין הנערים וגם אלימות של המדריכים נגד הנערים. אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה, כי בסוף היום המדריכים, הם, עדיין שם. המדריכים נהגו לאיים. הסגנון היה 'נשלח אותך לבית הסוהר', 'נפתח לך תיק'. מה היה הדבר הכי אלים שחוויתי? אחד המדריכים לקח נונצ'קו, לקח אותי לבידוד, הפשיט אותי והכניס לי מכות רצח. זה היה בחורף, נשארתי שם לבד, כל הלילה, עירום. הייתי ילד בן 14" (חוסה מגיל-עם)

לפני שלושה חודשים ביקר פישר בגיל-עם, בעקבות כתבה שפורסמה באחד המקומונים בחיפה על התעללות פיסית ומינית של שלושה נערים בחוסה אחר. דיווח על המקרה לא הגיע אליו. בגיל-עם נתקל פישר בחומות של שתיקה. "זה היה מקרה מזעזע", מספר בכיר במערכת. "שלושה ילדים תקעו מוט בפי הטבעת של ילד אחר ולנו אסור היה לחקור מה קרה שם. פישר הגיע למקום. המנהל, יעקב כהן, אמר לפישר: ?אנחנו מכירים שנים, אני יכול לשתות אתך קפה, אבל אני לא יכול לדבר אתך על האירוע הזה. זו ההנחיה שקיבלתי מהוועד'. פישר יצא משם המום".

פישר הוציא דו"ח לממונים עליו ובו כתב שהוא "חושש לשלומם של הנערים... אני מתריע שאין באפשרותי לקיים את הפיקוח על המעון". אירוע רדף אירוע. בזמן המלחמה בלבנון ברחה קבוצה של עשרה נערים ממעון אחוה בעכו, המטפל בנערים מהמגזר הערבי. קבוצה אחרת, שהתארחה בהוסטל בירושלים, השחיתה את המקום: הנערים עשו את צרכיהם בכל מקום אפשרי וגנבו ציוד. באוגוסט תיכנן פישר להיפגש עם מנהל מעון אחוה, משה צפריר, כדי לדון עמו על המצב במוסד, אך כמה מפתיע, הפגישה לא קוימה. במכתב ששלח פישר אל הממונים עליו הוא הודיע שצפריר ניתק מגע עמו ולא עונה לטלפונים.

מקרה נוסף שלא דווח היה במעון אל-בוסתן בג'וליס, המיועד לנערות ערביות. לפישר נודע כי בסוף אוגוסט התמרדה קבוצה של נערות והתבצרה על הגג של ביתן השומר. הנערות סירבו לרדת והצוות הפעיל כוח רב כדי להורידן. לטענת עובדים במערכת, פישר לא קיבל שום דיווח על "המרד" ממנהל המעון, איברהים מטאנס, ושוב לא הורשה לבדוק את הפרשה. "זהו מעון קשה שקורים בו דברים המצריכים עבודה אינטנסיווית מול הפיקוח", אומר בכיר במערכת, "דיאלוג זה אינו מתקיים".

לפני חודש בא פישר, למרות החרם שהוכרז עליו, לביקור פתע במעון גיל-עם. במקום סערו הרוחות לאחר שאחד הנערים ניסה להתאבד בתלייה. "פישר ביקש לדבר עם רכז החינוך, רמי אמסלם", מספר אדם שנכח במקום. "אבל הרכז סירב לדבר אתו והסביר כי קיבל הוראה כזאת מהוועד. פישר ביקש לדעת מה קרה. הוא הבין שזה היה אירוע מתגלגל - הילד היה בעונש, הרכז ככל הנראה היה בעימות אתו - אבל אף אחד לא נתן לו לבדוק. זה כבר עבר כל גבול".

באותו ערב ניגש פישר אל תחנת המשטרה הקרובה והגיש תלונה נגד הרכז אמסלם, בגין הפרעה לעובד ציבור. "מדובר במדינה בתוך מדינה", אומר השבוע בכיר במשרד הרווחה, "בועה סגורה. ואין מי שמבקר אותה מבחינה מקצועית".

בהנהלת משרד הרווחה מנסים להמעיט מחומרת הבעיה. "על פי ההיררכיה בחסות הנוער המפקח הישיר על המעונות בצפון הוא בנימין פישר ומעליו סגן הממונה על המעונות והממונה על המעונות", מוסר בתגובה נחום עידו, דובר המשרד. "מנהלי המעונות בצפון, בהוראת מועצת העובדים, אינם משתפים פעולה עם המפקח בצפון בלבד. הם אינם מחרימים את הממונה על המעונות".

ראוי להזכיר כי לפני ארבע שנים, כשהתנהל עימות דומה סביב מעון מכורה, מיקד הוועד את מאבקו בממונה על המעונות, יעקב ראובן, והורה לכל עובדי המשרד להחרימו.

היו"ר

מיהו אותו משה דרעי, יו"ר הוועד, שבהבל פיו מצליח לשבש את פעולותיהם של המפקחים על המעונות? דרעי נחשב לנציג עובדים מיליטנטי וכוחני, שפועל להגנת זכויות העובדים באש ובמים. כיו"ר הוועד של משרד הרווחה ניהל כמה שביתות מתוקשרות של עובדיו. במאבקו נגד האוצר אף עיכב הוועד העברת כספים למשפחות אומנה ולמוסדות של אוטיסטים ומנע לזמן מה קבלת חוסים חדשים לפנימיות הנוער והנכים. "במשרד הרווחה מכירים את כוחו היטב", אומר מכר של דרעי. "אם הוא רוצה, כל המערכת משותקת. הוא שולט באנשים שלו, מלה שלו וכולם שובתים".

הוא כבר ארבעים שנה במערכת. את דרכו החל כמדריך בחסות הנוער והתקדם בסולם התפקידים. היום הוא מפקח בחסות הנוער על ההכשרה המקצועית. לרשותו של דרעי שלושה משרדים. אחד ברחוב חסן שוכרי בחיפה, בתוקף עבודתו כמפקח על ההכשרה המקצועית בחסות הנוער. כיו"ר ועד העובדים יש לו משרד בבניין משרד הרווחה בירושלים. "בלשכה המשפטית של המשרד בירושלים יושבים שני עורכי דין סביב שולחן אחד, והוא נהנה ממשרדים בכל מקום", אומר בכיר במקום. אחד המפקחים אף מעיד שמחוסר מקום הוא נאלץ לעבוד מהרכב.

המשרד השלישי נמצא במעון אחוה בעכו, עיר מגוריו של דרעי עד לפני חודשים אחדים. "למשה דרעי אין ?לשכה' במעון", נמסר בתגובה ממשרד הרווחה. "במחסן שבו נמצאים כל החומרים הנוגעים להכשרה מקצועית בחסות הנוער, תחום שדרעי ממונה עליו, יש חדר שמשרת אותו וגם עובדים נוספים שמזדמנים למעון. ואילו החדר בירושלים הוא חדר ועד, שמשמש את ועד העובדים המחוזי והארצי לישיבות, לחלוקת שי וכו'".

זה תקופה ארוכה מנהל דרעי מאבק נגד התוכנית הממשלתית להפריט את המוסדות למפגרים שמפעיל משרד הרווחה ולהיפרד מ-1,200 עובדי מדינה. ברשות חסות הנוער כבר הופרטו רוב המעונות ב-15 השנים האחרונות, ומתוך 800 העובדים בהם פחות מ-100 הם עובדי מדינה. על משרותיהם של כמחצית מהם, העובדים פיסית במעונות, מתנהל המאבק.

"בני פישר התחיל לבקר במעונות של מחוז הצפון והתחיל ?לחפש' את העובדים", מסביר דרעי את החלטתו "לנתק מגע" מהמפקח. "באו אלי עובדים ואמרו לי שהוא מחפש אותם. ואני ביקשתי מהעובדים תלונות, כדי שנבדוק את העניין. אנחנו קיימנו דיון על הנושא והוצאנו לו מכתב כדי שיבוא ויגיב על התלונות שיש נגדו. הוא לא הגיע. ישבנו מועצת העובדים וקיבלנו החלטה לנתק ממנו מגע עד שהעניין יתברר אצל גורמים בכירים במשרד. עד היום לא מדברים אתו. כל העובדים משתפים פעולה ומבצעים את ההנחיות שלי".

את המחיר משלמים ילדים.

"העובדים נפגעים. ואם לא יבצעו את ההוראות של ועד העובדים, הם ייפגעו עוד יותר. בגיל-עם בני פישר איים על עובדים, ששמרו על ההוראות שלנו, להביא אותם לדין משמעתי. לפני שבועיים הוא הגיש תלונה במשטרה נגד עובד המעון שלא מדבר אתו. העובד אמר לו, אל תשים אותי במצב לא נעים, אסור לי לדבר אתך" (הכוונה לרמי אמסלם).

פישר נתקל בעובדים שלא משתפים עמו פעולה בעניינים שקשורים להגנה על ילדים. אתה לא חושש להציב את העובדים שלך במצב שבו עליהם לעבור על החוק?

"אם התלונה לא מוצדקת, אז מה יש לחשוש? זו תלונה על כך שהעובד הפריע במילוי תפקידו. אני השבתתי את המשרד הרבה פעמים והפרעתי להרבה עובדי ציבור למלא את תפקידם, אז הגישו נגדי תלונה? למה לערב משטרה? את יודעת מה, הוא יכול להתלונן כמה שהוא רוצה ואני בטוח שהמשטרה לא תעשה כלום עם זה. הוא רק שורף את עצמו. אם היה סיכוי לגישור בינו לבין העובדים, היום גם לזה אין סיכוי. הם לא רוצים לראות אותו".

עובדים במשרד הרווחה טוענים השבוע כי מנכ"ל המשרד, משה שיאון, והסמנכ"לית תמר סליימן, מושכים ידם מהסכסוך בין דרעי לעובדי חסות הנוער, אף על פי שהם מודעים למצב הבעייתי. דובר המשרד אומר בתגובה, כי "גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר בחסות הנוער, אבל לצערנו לא כל כך הצליחו. הם הזמינו את כל הנוגעים בדבר לפגישה, אבל הפגישה התפוצצה כי ראובן יעקב פוצץ אותה. בעקבות כך הוקמה למעשה ועדת הבדיקה".

"הם לא רוצים להסתבך עם דרעי", אומרים עובדים במשרד. "אם הוא רוצה הוא יכול להוריד את כל השאלטרים". כולם זוכרים שם היטב את הפעם האחרונה שבה החליט דרעי "להוריד שאלטרים". זה קרה לפני ארבע שנים, כשהממונה על המעונות, ראובן, בשיתוף עם השר אז, שלמה בניזרי, החליטו לסגור את מעון מכורה.

לא ראוי למגורי אדם "במכורה הפכנו לבעלי חיים. המדריכים נתנו את השמונה שעות שלהם ואחר כך סגרו את הסוויץ'. אף אחד לא חשב לרגע 'מה עם הילד הזה?' 'מה קורה לו כשאתה הולך לישון?' המדריכים היו עצבניים. אני אף פעם לא ידעתי אם אני אגש אל המדריך אני אחטוף סטירה או שידברו אתי. אתה ילד אבוד. ילדים גדלו שם כמו חיות בג'ונגל, כל אחד ניסה להשליט כוח, החזק שרד והתוצאות מדברות בעד עצמן, בבתי הכלא בישראל לא חסרים חבר'ה שהם בוגרי מכורה" (ש', נער שהיה חוסה במכורה)

הסיבוב הקודם במאבק בין דרעי לממונה על המעונות היה על מעון מכורה. למרות המלצות של אנשי המקצוע לסגור את המוסד הכושל ולפזר את הנערים החוסים בו, תמך דרעי במאבק של עובדי המעון - בהם 12 עובדי מדינה - להשאירו פתוח.

במכורה נקלטו נערים בסיכון הסובלים מהתנכלויות, וכאלה שנשלחו לשם בצו בית משפט לאחר שהורשעו בפלילים. המקום היה מוזנח ולא ראוי למגורי אדם ומקרי אלימות בין הנערים לבין עצמם היו דבר שבשגרה. מדריכי המעון לא עשו כמעט דבר להפסקת האלימות ולשיקום הנערים.

"במכורה המערכת היתה רקובה", אומר עובד מכורה לשעבר. "הצטברו שם עובדי מדינה שלא היה כבר מה לעשות אתם. הטובים התקדמו ועברו למקומות אחרים והמדריכים שנשארו במכורה היו מצבור של אנשים מבוגרים, ממורמרים, מקובעים ושחוקים, שפיתחו אנטגוניזם לילדים. לא נעים להגיד, הילדים הפריעו להם לשגרת היום. לשלוח למכורה ילדים זה היה חוסר אחריות".

"המדריכים במכורה לא עשו את העבודה", מספר עובד אחר. "אני כבר לא מדבר על טיפול כלשהו לנערים החוסים, הם פשוט לא השגיחו על הילדים. הילדים עברו במקום התעללויות קשות, והיו ממציאים פטנטים שונים ומשונים בכדי לעבור את הלילה בשלום. היו תולים פחים על הדלת כדי לשמוע אם מישהו נכנס אליהם לחדר".

ראובן, הממונה על המעונות, ניסה לסגור את מכורה כבר משנת 2000. ועדה שמינה מנכ"ל משרד העבודה והרווחה אז, אברהם בן שושן, הגישה שורה של המלצות שלא יושמו מעולם. ניסיונות להבריא את המקום על ידי הוספת עובדים חדשים ומינוי מנהלת חדשה, המפקחת עדנה שמש, עלו בתוהו.

שמש, שזוהתה כנציגתו של הממונה על המעונות, נתקלה בגרעין קשה של עובדים שסירב לשתף עמה פעולה והתנכל לה. העובדים ראו בה ובראובן אנשים שמאיימים על פרנסתם. בראש העובדים עמדו שניים: רמי יחיא, חבר בוועד העובדים הארצי ומדריך חינוכי, ומנשה כוכבי, עובד על סף פנסיה, שהיה ממלא מקום רכז חינוכי. השניים עשו במקום כרצונם ולמעשה ניהלו אותו. "אחרי חצי שנה הבנו שאי אפשר להציל את המקום", מספר בכיר במערכת. "כל דבר חדש שרצינו לעשות במקום, העובדים הוותיקים, שנהנו מגב חזק של דרעי, התנגדו לו".

אם הילדים החוסים במעון נמצאים בסיכון חיים ממשי, מסמיך החוק את הממונה על המעונות להורות על סגירתו. בסוף 2002 נכנס ראובן אל שר הרווחה אז, שלמה בניזרי, ודרש לסגור את מכורה. בניזרי הורה על סגירה זמנית של המקום. זו היתה הפעם הראשונה בתולדות המשרד שמעון כלשהו נסגר מסיבה כזאת. עובדי המשרד מספרים השבוע, כי מה שהוביל לפעולה הקיצונית היה ביקור פתע של ראובן במקום. העזובה והסמים שמצא והעדויות על אלימות ששמע, לא השאירו מקום לספק.

"זה היה להציל ילדים", מספר בכיר במערכת. "ראובן, תוך שעתיים, גייס כמה מנהלים ממוסדות אחרים וכל אחד לקח ילד תחת חסותו". במכורה היו אז שישה נערים בלבד, מאחר שבמשרדי החסות מנעו ככל יכולתם העברת ילדים למעון. "הפעולה נעשתה בחשאי בכדי לא לגרום לוועד ולעובדי המקום לסגור את השערים", מסביר עובד במשרד הרווחה. "זה היה להילחם על חיי הילדים. אלה ילדים שהוצאו בצו בית משפט מביתם בכדי לשקם אותם, לטפל בהם, ולאן שלחנו אותם? לגיהנום".

לא יקום ולא יהיה "בגיל 14 הגעתי למכורה וקיבלתי את השוק של החיים שלי. זה לחיות במכלאות. לפעמים יוצאים קצת, אבל רוב הזמן אתה בביתן סגור.... כילד בן 14 זה היה המקום הכי מפחיד שיש... אני בעיקר זוכר את 'המספריים'. בלילה עוטפים לך את כפות הרגליים בנייר טואלט ומדליקים. אש. בימים היו מכות. על כל דבר הרביצו. ציוו עליך לעשות משהו, התבחבשת, עיקמת פרצוף, ישר מכניסים לך. גם המדריכים היו אלימים, סטירות, דחיפות ועניינים. ובעיקר, פשוט, לא היה עם מי לדבר. לא היתה כתובת. כל יום היה עבורי אתגר, לדלג בין טיפות השקט ולנסות לשרוד. ובלילה, אתה הולך לישון אבל אתה לא ישן, אתה לא יודע איך תסגור את הלילה. הדלת ננעלת. יאללה לחדרים. את המדריך יותר לא מעניין כלום. אתה פוחד? נדבר מחר. אתה נשאר לבד. אתה ואלוהים" (נער שהיה חוסה במכורה)

חברי הוועדה, שמונתה לבדיקת מעון מכורה, תיארו בדו"ח שכתבו את הזדעזעותם ממה שגילו בו. להערכתם, בוצעו במעון עבירות פליליות לכאורה, כגון אי דיווח על מקרי אלימות כלפי חוסים, אי מתן הגנה לילדים מפני חוסים אחרים ואיום בפגיעה פיסית.

"השתכנענו שבמעון מכורה שרר, ערב פיזור הילדים כמו גם לאורך זמן רב מאוד לפני כן, מצב מתמשך שבו הנערים השוהים בו חשופים לסיכון ממשי לשלמות גופם", נכתב בדו"ח הוועדה. "היה קיים דפוס קבוע במעון מכורה, לפיו הנערים היותר חלשים נתונים תחת שליטתם של החזקים יותר, ומה שחמור יותר - אותם נערים חלשים אינם זוכים תמיד להגנתם של הנהלת המעון ושל חלק מן המדריכים החינוכיים, למרות שזה תפקידם".

המדריכים הכחישו את רוב טענותיהם של הנערים, אבל חברי הוועדה ציינו בדו"ח כי התרשמו מאמינותן. אחד הנערים סיפר להם, בדרך אגב, שהוא "מתקלח עם תחתונים כי הוא מפחד שיתקפו אותו מינית". הנערים החלשים "נהגו לתקוע מיטה על דלת חדרם כדי להתגונן בשנתם מנערים אחרים", עובדה שעליה איש לא עירער. "אין גם מחלוקת על כך שהחל משעה 22:00 אין פיקוח מסודר על הילדים. במעון מכורה אין מדריכי לילה כפי שקיימים במעונות אחרים. יתרה מכך, חלק מהמדריכים שוהים בחדרם ואינם מתערבים בנעשה אף אם קוראים להם".

במשך שנים שלחה מדינת ישראל ילדים שאותם התיימרה לחלץ ממצבי סיכון, למקום שלפי הדו"ח "העזובה וההזנחה בביתנים המשמשים למגורים הן מזעזעות... הנערים מתקלחים במקלחות ללא אריחים, עם טיח מתקלף, עם צנרת שיש בה פיצוץ, ללא הפרדה ואפשרות שמירה על פרטיות (אין אפילו וילון), כאשר ריח השירותים הסמוכים חודר ללא הפרעה... המטבח מדיף ריחות רעים... גדר המעון פרוצה".

בסיכום התיאור הפיסי של המקום כתבו חברי הוועדה: "לדעתנו, מעון עם עומק הזנחה שכזה אינו ראוי למחיה של בני אדם... ספק אם הפניית נערים למעון במצב כזה מתיישבת עם חובות המדינה להגן על הזכות לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

מדוע כל זה התרחש בלי הפרעה במשך שנים? "התרשמנו באופן חד משמעי שלב לבה של בעיית מעון מכורה נעוץ במאבק כוחות אדיר המתנהל זה שנים בין מועצת העובדים של המשרד לבין הנהלת המשרד", כתבו חברי הוועדה בדו"ח. "אנו בדעה שעם כל ההבנה האפשרית למאבק המקצועי של העובדים החוששים לפרנסתם, לא תיתכן הצדקה לניהול מקביל, או לנטרול המנהל... יתרה מזו, בוודאי אסור לעובדים לנכס לעצמם סמכות מקצועית שאינה בידם".

לאחר שהמקום נסגר והנערים פוזרו, הפגין דרעי את כוחו. ב-3 בנובמבר 2002 נתלתה במשרדי משרד הרווחה איגרת לעובדים. תחת הכותרת "פגיעה חמורה בעובדים" קראה מועצת העובדים של המשרד לאנשיה לפתוח בעיצומים. "מעשה זה חסר תקדים בחומרתו", נכתב באיגרת, "פיזור החוסים מהמעון באמתלה של ?סיכון' נעשה בהמלצתו של הממונה על המעונות. במעשהו זה נותן פתח להפרטה המאיימת על כל חלקה טובה במשרדנו... לא יקום ולא יהיה. מועצת העובדים פתחה במאבק חסר פשרות נגד המגמה והאיש המוביל אותה - ראובן יעקב".

בהמשך האיגרת מנתה מועצת העובדים את שורת העיצומים שבהם פותחים עובדי המדינה בעקבות פיזור החוסים במכורה: השבתת פעולתו של המחשב המרכזי, הפסקת עבודה וקבלת קהל, ביטול ישיבות עם הנהלת המשרד ועוד. סעיף עיצומים מיוחד הוקדש לממונה על המעונות: "כל עובדי המשרד ינתקו מגע עם ראובן יעקב".

המסר היה חד וברור. מי שמתעסק עם ועד העובדים מסתכן בהשבתת המערכת כולה. אף מלה לא נכתבה על הסיבה שפורטה בדו"ח הוועדה, שבשלה נסגר המעון. סבלם של נערים במשך שנים היה ל"אמתלה". יותר מחמישים עובדים בכירים פירסמו מכתב תמיכה בפעולת הממונה על המעונות, אלא ששר העבודה והרווחה והנהלת המשרד התקפלו, וחודש לאחר פרסום הדו"ח נפתח המעון מחדש, גם אם רק "למראית עין". ראובן עשה ככל יכולתו להוציא משם נערים ולשלחם למקומות אחרים, עד שהמקום גווע סופית ואנשי הצוות פוזרו במקומות עבודה אחרים.

בפרק הסיכום של הדו"ח, שהוגש למשרד הרווחה, הומלץ להטיל על הממונה על המשמעת במשרד לבדוק את החשדות הפליליים שעלו. למרות כל העדויות על האלימות, התקיפות המיניות ועבירות פליליות אחרות, איש לא הועמד לדין וכמה מן המעורבים בהן עדיין מועסקים בתפקידים שונים בשירותי הרווחה.

"לא היתה שום סיבה להגיש תלונות במשטרה", נמסר בתגובה ממשרד הרווחה. "לאף עובד לא נערך שימוע. העובדים שלא היו קבועים, פוטרו. העובדים הקבועים הועברו לתפקידים אחרים כחלק מההסכם של הנהלת המשרד עם ועד העובדים. לא ניתן לפטר עובדי מדינה, אלא אם כן יש הוכחות ברורות למעילה בתפקיד, תפקוד לקוי ביותר, עבירות משמעת, עבירות פליליות וכדומה. לא ידוע לנו על עובדים שהתעללו בחוסים ועדיין עובדים במשרד".

רמי יחיא, שמוזכר בדו"ח כמי שהפר את הוראותיה של המנהלת, קודם בתפקידו ועובד היום כמפקח ב"שירות למפגר". שלושה מדריכים ממכורה עברו לעבוד במעון גיל-עם השכן. רק חמישים מטרים מפרידים בין שני המעונות. ארבע שנים עברו ונדמה שדבר לא השתנה. "גיל-עם הוא סיפור מכורה שחוזר על עצמו", אומר בכיר במערכת. "והילדים הם שוב הקורבן".*