המאמר להלן מציג מספר גורמי סיכון מובנים למשפחה ולילדים אשר מערכת הרווחה הישראלית קרתה בדרכם, ומבוסס על המאמר "האם טובת הילד יכולה להתקיים בנפרד מטובת המשפחה? מחשבות והמלצות לשינוי" של פרופ. ורד סלונים נבו וד"ר יצחק לנדר 2004, "חברה ורווחה" כד,4.
.
בנוסף ישנם אין ספור גורמי סיכון ומחדלים נוספים של הרווחה כגון: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין, מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה של פקידי סעד לחוק הנוער, ליקויים במסגרות השמה חוץ ביתית, שיקולים זרים וניגוד עניינים בוועדות ההחלטה, ניצול תמימותם של יוצאי אתיופיה וחבר העמים, תפיסות מיושנות של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה, ועוד.
.
רקע
בעשרים השנים האחרונות הפנה השרות לילד ולנוער של משרד הרווחה מדי שנה בין 8,000 ל- 10,000 ילדים לסידור חוץ ביתי. ההחלטה על הוצאת הילד מביתו ומשפחתו לטווח ארוך מתקבלת ע"י ועדת החלטה, המתכנסת בלשכת הרווחה ברשות המקומית. ועדת ההחלטה מאבחנת את הבעיה ובונה תכנית טיפול ומעקב.
להלן חלוקת האירועים של הילדים שעניינם מגיע לוועדת החלטה: הזנחה והיעדר השגחה (75%), התעללות פיסית (15%), התעללות או חשד להתעללות מינית (10%).
.
השמה חוץ ביתית - הפתרון העדיף והמסוכן של מערכת הרווחה הישראלית
סידור חוץ ביתי הוא פתרון נגיש, אך ילדים מוצאים מהבית גם בשל מיעוט החלופות שמציעה הקהילה.
הפרדת הילד ממשפחתו עלולה לגרור קשיים חדשים כגון: פירוק המשפחה, ניכור למערכת, חוסר אמון במערכת, פגיעה רגשית ונפשית, נתק מהמשפחה, אי יציבות במסגרת המטפלת, ועוד.
מחקרים מראים גם במשפחות אומנה ופנימיות סבלו מאלימות, התעללות.
.
ל"מומחים" בוועדות ההחלטה אינטרסים ושיקולים זרים
בוועדת ההחלטה יושבים לעתים עד עשרה אנשי מקצוע מארגונים שונים, הדנים בגורל הילדים והמשפחה. כשגורמים שונים דנים במקרה אחד, יתכן מצב שבו כל גורם ינסה להשיג את מטרותיו, ולקדם את כוחו והשפעתו. המאבק הוא לא רק על תפיסות טיפוליות אלא גם על משאבים ותקציבים. אי ההסכמות יכולים להימשך גם לאחר שהתקבלה ההחלטה. לדוגמה פקידת סעד יכולה לבקר את עבודתה של העובדת הסוציאלית בקהילה גם לאחר שהתקבלה החלטה בוועדה, והמפקחת על הגיל הרך יכולה להצטרף אליה ולטעון שהילדים עדיין בסיכון.
.
מחסור במשאבים לטיפול בקהילה
עזרה לילדים בסיכון ולמשפחותיהם בקהילה דורשת משאבים רבים, כגון שעות עבודה, ידע ומיומנות מקצועית, משאבים כלכליים למשפחות הסובלות מעוני, שירותי סיוע (חונכים, שיעורי עזר, הכשרה מקצועית).
הקהילה חסרה משאבים אלו ואחרים כגון חדרים, עזרים ומדריכים. תוצאת המחסור לטיפול בקהילה גורמת למצב שלא פעם מוציאים ילדים מהבית בשל היעדר שירותים הולמים בקהילה. למעשה רק מעט מהילדים בסיכון (3%) נהנים מהשירותים בקהילה. בוועדת גילת שבדקה את דרך עבודתן של ועדות החלטה (2002) נאמר: "השירות הניתן לאחוז גבוה ביותר של הילדים הוא מסגרת אחר הצהריים או מסגרת יומית לגיל הרך (מעון יום, מועדונית). ידוע, שהמסגרות היומיות אינן כוללות בד"כ, מענים מיוחדים עבור ילדים בסיכון. כלומר מסגרות אלו מהוות מסגרת שהות לילדים, אך אינן מספקות טיפול לילד ולהוריו".
המסקנה היא שלילדים בסיכון אין סיכוי להישאר בקהילה, הם יוצאו מביתם ומשפחותיהם למסגרת חוץ ביתית.
.
עיקר המשאבים מבוזבזים לאבחונים של הילדים והמשפחה לצורך הוכחת עמדות משפטיות של פקידי הרווחה
השקעה כלכלית ומקצועית רבה מופנת כיום לאבחונים של הילדים וההורים כגון, כשירות ההורים (מסוגלות הורית), מבחני אישיות, קשיי למידה ותפקוד לימודי, תפקוד פסיכיאטרי , מצב רפואי ועוד. הצורך באבחונים נובע לא רק מאיתור בעיות והצורך לטפל בהם, אלא גם מהצורך להוכיח ולתעד עמדות מקצועיות בבית המשפט. כך קורה שלעתים משקיעים באבחון זמן ומשאבים כלכליים רבים יותר מאשר בטיפול ובשיקום. האבחונים משפיעים יותר על הוצאת הילדים מהבית ופחות על דרך הסיוע.
אבחונים עולים כסף רב. משפחות אמידות יכולות להיעזר בעורכי דין הדואגים לאבחונים נוספים הפועלים לטובת המשפחה, כי כמעט לכל אבחון של איש מקצוע, ניתן להמציא אבחון נגדי. כך קורה שמשפחות עניות דלות אמצעים אינן יכולות לייצג עצמן בצורה הולמת.
גם שאלת תקפותם של ומהימנותם של האבחונים ראויה לבחינה. האם ניתן להעריך כשירות הורית במפגש חד פעמי או במפגשים מספר המתקיימים בזמן נתון? האם כלי המדידה שהמאבחנים משתמשים בהם עברו תיקוף בעולם או בישראל? ידוע שכלי מדידה יכול להתאים לאוכלוסיה אחת ולא אחרת , וכלי אבחון המתאים לאוכלוסיה האמריקאית לא בהכרח יתאים לאוכלוסיה רוסית, אתיופית, חרדית, דרוזית, בדואית, ישראלית, או ערבית.
.
פיקוח סובייקטיבי ולא אחיד על הקשר הורה - ילד
הקשר בין ילד שהוצא מביתו לבין הוריו, ולעתים אף הקשר הטלפוני, הוא בדרך כלל קשר תחת פיקוח. במרכזי חירום אנשי הצוות נוכחים במפגשים עם ההורים, והם שוהים ליד הילד גם כשהוא מדבר עם הוריו בטלפון. אנשי הצוות מעריכים את בטופס את איכות הביקורים ומציינים כיצד התרשמו מההורה. נתונים אלו נכנסים לתיקו ומשפיעים על ההחלטה על עתידו. עם שובו של הילד מביתו עליהם לציין כיצד התרשמו ממצבו. כשהילד חוזר מוטרד או מדוכא, נוטים לייחס את תחושותיו לטיפול בלתי הולם שקיבל בבית ולא לגורמים כמו קשיי פרידה.
במשפחות אומנה ומרכזי חירום אין מדיניות אחידה, ובד"כ לא מעודדים בהן קשר ללא פיקוח. לעתים המשפחה הקולטת מונעת קשר כזה. לעתים מארגנים פגישה במרכז קשר, או בבית בליווי סומכת. יוצא שהקשר ילד-הורה תלוי בעמדת המפקחות, המשפחה האומנת, גיל הילד, ויכולתו לייחס לעצמו קשר עם משפחתו.
הצפייה כפי שהיא נעשית כיום, ללא הכנה, ללא בדיקת מהימנות וללא קביעת כללים ותנאים לצפייה, אינה מניבה נתונים אובייקטיביים שיכולים לסייע לקבלת החלטות נכונות בתכנון הטיפול.
גם ניתוח החומר המתקבל הוא פרשני ותלוי מנתח. הואיל ואין כללים ברורים לניתוח החומר, סביר להניח כי מפרשים שונים יקבלו תוצאות שונות.
קישורים: