תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא הוא תשובתכם אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט.
רק שתדעו – מאחורי הקריטריונים האלה עומד אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.
בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית משפט המחוזי בחיפה בפני השופטת בלהה גילאור, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה.
אמיר שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת לאחר שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.
תארו לעצמכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו ייקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא: אם אתם בקיאים בכתבי שייקספיר או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט.
עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.
בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטפול באדם המפגר במשרד הרווחה.
שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת אחרי שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד, בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.
"ראיתי אותו בחצר, דיברנו קצת", נזכר שוורץ על דוכן העדים כשנשאל לגבי דודו דהאן.
"ההתרשמות שלי היתה שהוא לא שונה מהחניכים האחרים במסגרת, ולאכן לא הלכתי איתו לוועדת אבחון. אילו הוא היה מספר לי סיפורים של שייקספיר או מוצרט והיה אומר 'תשמע, אתמול הייתי בקונצרט ונהניתי', הרי שהייתי מעביר אותו לוועדת אבחון".
תשובתו של אמיר שוורץ פקיד הסעד, הפתיעה את נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור.
"זו דוגמא שאתה נותן?" תהתה השופטת, תוך שהיא רוכנת קדימה לכיוון שוורץ, "איזה קונצרט? למה אתה מביא בכלל את המשוואה הזו?" אמיר שוורץ גימגם, לא מצא מה לענות.
"למה אתה בתפקיד שלך נותן לי דוגמה כזו?" המשיכה להתרעם השופטת.
תכירו את אמיר שוורץ, יותר מ- 30 שנה עובד בכיר של משרד הרווחה, אדם שאחראי על חסרי ישע ואמור להנחות את עובדי משרד הרווחה בכל הנוגע לחוק המתייחס לבעלי פיגור שכלי ולשמש כאורים ותומים בתחום.
בסדרת תחקירים שפורסמו ב"מוסף לשבת" לפני כשנתיים נחשף כי במעון מקי"ם ברמלה, שיועד לבעלי פיגור שכלי, הוחזקו משך שנים ארוכות אנשים שכלל לא ענו על ההגדרה הזו.
אף שהחוק קובע כי יש לבצע אבחון חוזר כל שלוש שנים, רבים לא עברו אבחונים כלל.
עוד נחשפו עדויות כי במהלך אותן שנים עברו חלק מהחוסים במוסד התעללויות קשות – חלקם נכלאו בחדר חושך או נענשו באכילת פלפל חריף. אחרים עברו התעללויות פיזיות או מיניות.
בתגובה לאותה כתבה נמסר אז, בשם מעון מקי"ם כי "החניכים התקבלו למעון על סמך ועדות האבחון של משרד הרווחה. כבכל ארגון, ייתכן שגם במעון מקי"ם היה עובד שסרח. אם היה כזה, הוא טופל על ידי הגורמים המתאימים".
דודו דהאן, אחד מאותם חוסים שהתגלה בדיעבד כי אינו בעל פיגור, החליט להגיש תביעה באמצעות עורך דינו עופר רון נגד מעון מקי"ם משרד הרווחה, משרד הבריאות ואקי"ם לאפוטרופוסות.
במהלך הדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מעידים בעלי תפקידים וחוסים שבדיעבד התברר כי אינם בעלי פיגור, חלקם נמצאו בעקבות תחקיר "המוסף לשבת". ההגנה, מצידה, קראה לדוכן את פקיד הסעד הראשי מטעם משרד הרווחה, אמיר שוורץ.
מתברר, כי אמיר שוורץ השלים את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה ארגונית בניו פורט, אוניברסיטה אמריקאית שתאריה אינם מוכרים בישראל ובארה"ב. בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ קבעו זה מכבר כי תאריה של ניו פורט אינם מוכרים, גם לא לצורכי שכר.
גם משרד הרווחה, מתברר, נדרש לענין. "לאמיר שוורץ אין אישור של תואר ד"ר, ולכן הונחה על ידי סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש שלא לבצע שימוש בתואר זה במסמכים", נמסר בתגובה מהמשרד. שאלנו מתי בדיוק. "לפני מספר שנים", השיבה דוברת המשרד.
ובכל זאת, כשבמהלך הדיון המשפטי לאחרונה הוטח באמיר שוורץ, כי על פי החוק אסור לו להתהדר בתואר דוקטור, השיב: "אני לא רואה שום פסול בדוקטורט שלי. יש מאות אנשים שיש להם תואר דוקטור בניו פורט ומחזיקים בו".
שוורץ עובד במשרד הרווחה משנת 1978. הוא החל את דרכו כפקיד סעד מחוזי באגף לטיפול באדם המפגר, וכיום הוא משמש כפקיד סעד ראשי באגף. מדובר בתפקיד בעל אחריות רבה.
אלא שמתברר כי לאורך השנים, אמיר שוורץ לא הסתפק בעבודתו הציבורית. בשנת 1997 הוקמה חברה פרטית בשם ק.ט.ב. – קהילה טיפולית בריאה בע"מ.
החברה מחזיקה ב- 12 הוסטלים שבהם שוהים פגועי נפש ברי שיקום, ומחזורה השנתי, על פי ההערכות עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה.
במהלך השנים, מתברר נהג שוורץ לערב בין עבודתו הציבורית לזו הפרטית. בנובמבר 2005, למשל, הורשע, בענין זה ממש על ידי נציבות שירות המדינה.
"בתקופה שבין 1.1.97 – 8.8.01 או בסמוך לכך" נכתב בסעיף האישום הראשון שהוגש נגדו בנציבות, "כיהן הנאשם כדירקטור בחברת ק.ט.ב. בלי לקבל היתר כנדרש. במסגרת תפקידו בחברה נהג הנאשם לתת ייעוץ טלפוני בהיקף של שש שעות בשבוע. לעיתים עשה זאת הנאשם בשעות עבודתו בשירות המדינה.
במסגרת תפקידו בחברת ק.ט.ב. הנאשם נהג לבקר בהוסטלים של החברה בתדירות של כפעמיים בחודש, במשך כחצי שעה בכל פעם. ביקורים אלה נערכו לעיתים בשעות עבודתו בשירות המדינה".
אישום נוסף נגדו התבסס על מעקב של חודשיים אחריו, שבהם נמצא כי שוורץ "נהג למסור דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו" וכי "דיווח לגבי ימי עבודה מחוץ למשרד ולשעות נסיעה רבות יותר מאלו שביצע בפועל".
במסגרת הסדר טיעון הודה שוורץ בדברים, ונגזרו עליו נזיפה חמורה הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה למשך שמונה חודשים. ואולם, בדיקת "המוסף לשבת", מגלה כי גם היום, במקביל לתפקידו במשרד הרווחה, מעורב אמיר שוורץ בנעשה בחברת ק.ט.ב.
ברשם החברות, למשל, הוא עדיין רשום כדירקטור של החברה.
זאת ועוד: כשאנחנו מתקשרים לחחברת ק.ט.ב. אומרים לנו ששוורץ הוא היועץ הראשי ומספקים את מספר הטלפון שלו. עובדת בכירה בק.ט.ב טענה בפנינו כי לאמיר שוורץ מעורבות בחברה לאורך השנים.
לפני כשנתיים, למשל, הוקם הוסטל של חברת ק.ט.ב בשכונת מגורים בתל אביב, וכמה מהדיירים הביעו התנגדות. עובדת לשעבר באותו הוסטל מספרת כי אמיר שוורץ נקרא לטפל בעניין. "כשהתחיל הבלגן עם השכנים", היא משחזרת "היועץ הראשי, ד"ר אמיר שוורץ, הגיע לישיבה עם השכנים וניסה להרגיע את הרוחות".
במשרד הרווחה מבהירים כי לשוורץ אין כלל אישור לעבודה פרטית. "לאמיר שוורץ", נמסר, "היה אישור לעבודה פרטית עד 1993. נכון להיום אין לעובד אישור. אין לו גם אישור לשמש כדירקטור".
שוורץ עצמו טוען בתגובה לפנייתנו כי כיהן כדירקטור בעבר, אך סיים את כהונתו לפני מספר שנים, ואם שמו מופיע ברישום כלשהו, הרי מדובר בחוסר עדכון ברשומות.
חוק הסעד לטיפול במפגרים משנת 1969 קובע מפורשות: "לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב העובד הסוציאלי לשוב ולהביא את עניינו של מפגר בפני ועדת אבחון ורשאי הוא לעשות זעאת בכל עת על דעת עצמו או על פי בקשת האחראי על המפגר".
במשרד הרווחה עומדים על כך שחוק זה מקוים, אלא שתגובתו הרשמית של משרד הרווחה עומדת בסתירה לעדויות בכיריו בבית המשפט.
ד"ר חיה עמינדב, ראש האגף לטיפול באדם המפגר, העידה במסגרת אותו משפט כי "בעבר היועץ המשפטי של המשרד הגיע למסקנה שכתוב בחוק… שפקיד סעד רשאי להביא את עניינו בפני ועדת אבחון. הוא פירש את המילה "רשאי".
בסביבות שנת 1992 – 1993 היועצת המשפטית החדשה של משרד הרווחה קראה את החוק ואמרה "מה פתאום?" בהמשך הודתה ד"ר עמינדב: "המדינה לא מסוגלת לעמוד בביצוע החוק כל שלוש שנים מבחינה תקציבית".
גם אמיר שוורץ עצמו העיד כי במשך שנים הוא לא ראה בחוק חובה אלא המלצה. "סעיף 15 אומר לפחות פעם בשלוש שנים, ואני התייחסתי למילה 'רשאי לעשות בכל עת'. רשאי זה אומר מתי שאני רוצה", הסביר.
בא כוחו של דודו דהאן, עו"ד עופר רון, הפנה את אמיר שוורץ לסעיף החוק, לפיו חובה לעשות אבחון חוזר למי שמאובחן כמפגר כל שנים שנים. "אינני פרשן של החוק, ואני מכיר את הסעיף הזה באופן ערטילאי", השיב שוורץ. "אני לא מכיר אותו באופן מעשי יומיומי".
לכתבה במלואה הקלק על התמונה:
"לא יודע את נפשם" כך קבעה השופטת נגד אמיר שוורץ שהתעלל בחוסים בפיקוחו
עמוד 2 לכתבה "לא יודע את נפשם" מוסף סוף שבוע ידיעות אחרונות 3.2.12:
"לא יודע את נפשם" כך קבעה השופטת נגד אמיר שוורץ המואשם בהתעללות בחוסים תחת פיקוחו
שלום לך.
אני עובדת לשעבר, יותר נכון מנהלת לשעבר ברשת ק.ט.ב –קהילה טיפולית בריאה- בבעלות מימי- מרים לוי- מפקחת לשעבר במשרד הרווחה והשותף הלכאורה לא פעיל שלה- ד"ר אמיר שוורץ.
לפני מספר שנים פניתי למשרד הבריאות בתלונות על מימי לוי הבעלים והשותף הלא פעיל שלה והמפקחת –גיתית רינות.
בתגובה , הוציא אותי משרד הבריאות באלגנטיות מכל אפשרות לעבודה בתחום.
הגדילה לעשות גברת גיתית כאשר לפני כשנה וחצי הודיעה לי במשרדה שלא תיהיה לי כל אפשרות לקבל ממנה את ברכת הדרך כדי להתקבל ולעבוד שוב בתפקיד דומה, לא כל עוד היא מפקחת.
את מה שהיה לי לדווח כמנהלת, המידע שהיה בידי הגיע על ידי עד למפקח הארצי,(בזמנו- מר ישראל שרשבסקי…)אבל כמענה – נשללה ממני כל אפשרות לעבוד בתחום.
לצערי לקח לכם זמן.. הרבה זמן. ולצערי את מה שחשפת, כולם שם למעלה יודעים כבר הרבה מאוד שנים. שותף לא פעיל זו בדיחה.
האיש גנב והמפקחת בריונית שהשתמשה בכוחה כדי לסכל מישרות שכבר התקבלתי אליהן באיומים שלא תפנה אליהם חוסים אם יעסיקו אותי…
רשת ק.ט.ב גונבת מהחוסים חלק מהכספים המגיעים להם, מעלילה עלילות על מנהלים שלהם כדי לפטרם בליווי חשש לפתוח את הפה ולספר מה באמת קורה שם,
המפקחים כמו גיתית רינות יודעים ומעלימים עין.
המסקנה העיקרית אליה הגעתי מכל הסיפור הזה (והיה סיפור קורע , מתיש, מכאיב , מתסכל ומלמד): כשאתה לא למעלה כדאי שתסתום את הפה ,אף אחד לא אוהב כאלה שמדברים ובטח לא כאלה שקבלת הדברים שלהם תהווה גול עצמי.
מלבד מפקחת אחת או שתיים בתחום הדיור לנפגעי נפש,כל שאר חבורת המפקחים והאחראי עליהם הם חבורה של מושחתים!
למדתי לקח גדול מאוד, איבדתי כל יכולת לעסוק בתחום בו אני הכי מוכשרת ובכל זאת מצאתי מקום מדהים אחר להמשיך בו.
אני לא בטוחה שארצה להחשף, יכול להיות שכן, בסה"כ יש כמה אנשים שאני מחכה כבר כמה שנים לסגור איתם חשבון ואין מתוק מיום נקמה (נשמע פרימיטיבי אבל זה מה יש ).אבל יש לי סיפורים.
וגם אם אין צורך בעוד סיפורים, בכל זאת כל הכבוד על עמלך, אם כי את יודעת , למי שהיה שם, לא חדש , ממש לא.
ל'.