התעללות בחוסים במוסד הסגור אילנית בפרדס חנה - משרד הרווחה מטייח

אי-שם, באזור התעשייה המוזנח של פרדס חנה, אחרי החומוסייה, כביש משובש רצוף מסגריות ונגריות, אחרי הגרוטאות, השלוליות והעשבים השוטים, בסוף העולם, אתה פונה שמאלה ומגיע לשערי המוסד הסגור "אילנית". במקום מתגוררים כ-140 אומללים, חלקם מקרים קשים ביותר, במוסד פרטי, בפיקוח משרד הרווחה ומשרד הבריאות. רוב דיירי המקום הם בעלי פיגור שכלי, בגילאי 20-70. כ-20 חוסים, מאובחנים בלקות כפולה של הפרעות נפשיות ופיגור שכלי, מאושפזים במה שמוגדר ע"י משרד הבריאות כבית חולים. מוסד-בתוך-מוסד.

"אילנית מרכז לשיקום" היא החברה בע"מ המפעילה את המקום, וע"פ "דן אנד ברדסטריט", אשר דעדוש, תושב תלמי אלעזר וואסינה דעדוש, אמא שלו, הם השולטים בחברה. 9,830 ש"ח, מעביר משרד הרווחה בכל חודש, למוסד "אילנית", בעבור כל חוסה. עוד 5,600 ש"ח לשנה, בעבור כל חוסה, מעביר המשרד מדי שנה, לפעילות פנאי. על פעילות הפנאי, עוד תקראו בהמשך. בסה"כ מדובר בלמעלה מ-20 מיליון ש"ח בשנה, שמזרימה לשם המדינה. זה כנראה בערך מה שמעבירה המדינה למועצה המקומית זכרון יעקב, על עשרים אלף תושביה.

הרווחה, כל החדרים עירומים וריקים, למעט מיטות וארונות ריקים. אין לדיירים חפצים אישיים או בגדים אישיים ובגדיהם מובאים ממחסן בגדים". לדבריו, באחד החדרים הוא מוצא כי הקירות, התקרה והמזגן מרוחים בצואה וכי בעל המקום טען שאלו נמצאים שם מספר ימים או שבועות ושהוא אינו נותן הוראה לנקות אותם, משום שהם ממילא יימרחו בצואה שוב. "אולי אתה לא מסוגל לטפל פה", נראה בשידור ח"כ גילאון כשהוא מטיח בבעלים, המנהל דעדוש, "אולי אתה צריך להעביר חלק מהאנשים למקום אחר. לא יכול להיות שיש חרא על התקרה ועל מזגן האוויר. אתה לא יכול להחזיק בנאדם לישון בחדר כזה. זה לא טיפול". לדברי ערוץ 10 הביקור שלהם מתקיים ביום חם במיוחד אבל המזגנים אינם פועלים. "הם מתים מחום, אתם מבשלים אותם כאן, אתם מנסים לחסוך בחשמל", אומר גילאון בקטע ששודר. על צרור המפתחות של המנהל אשר דעדוש, מבחין גילאון בידית של דלת. אולי זה לא בלתי קשור לדיווחים שקיבל ארגון "בזכות" מאימו של ג’, חוסה במוסד, על כך שנועלים את בנה בחדר, במשך ימים. שישה שבועות לאחר מכן, ביקור נוסף של ח"כ גילאון עם ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, היום סגנית יו"ר הכנסת. מאז הביקור היא לא נרגעת ונשמעת נרגשת בכל פעם שהיא מחלקת עמי את רשמיה. גם בארגון "בזכות" שכבר ראה הכול, קוראים "מחריד" למה שראו שם. "צואה על הקירות, אנשים עם ’פנסים של בוקסים’ בעיניים". ח"כ גילאון שאל אם אפשר להיות בטוחים שזה לא מהמטפלים והמנהל אשר דעדוש ענה לו שהוא אינו יכול להיות בטוח. "לחלק היו חתכים בפנים". דעדוש אמר כי החתכים נגרמו מגילוח בתער, כיוון שאין תקציב למכונות גילוח. "בביתן ’דולפין’ מצאנו חוסה כבול לכסא ואמרו לנו בפירוש שכך זה בכל השעות בהן הוא ער. רק לשעה ביום נותנים לו להסתובב חופשי בחוץ. כשהיינו שם הוא בכה: ’אבא, אבא...’, עם דמעות בעיניים". אחר כך הם מבקרים בביתן בו חוסים קשישים. "מצאנו על רצפת הסלון גבר עירום כביום היוולדו, ואנשים סביבו. שאלנו את העובדים מדוע והם ענו שכבר אין להם כוח. שהוא כל הזמן מתפשט. אי אפשר לפחות לכסות אותם בשמיכה?". בהמשך הביקור הם מגלים גבר עירום נוסף באחד מחדרי המגורים. "בשעה 17:30 הם כבר כולם בפיג’מות. בוגרים בני 20-50 באמצע אוגוסט במיטה בשעה כזו? בביתן משמאל לכניסה, מתגוררים אלה המיועדים לצאת בעתיד למסגרות אחרות. הצפיפות שם מחרידה. אחד-על-השני. בהו בטלוויזיה ששידרה את ניתוח החדשות. ח"כ גילאון ניסה לפתח איתם שיחה בנושאים שעל המסך. התברר שאיש אינו מבין כלל את הנאמר שם.

מצאנו שלאחת החוסות יש נגן דיסקים אבל היא פחדה להשמיע לנו מוסיקה כי לדבריה המנהל לא אוהב את הרעש. ’אשר צועק’, היא אמרה לנו, וסיפרה כי כסנקציה עלולים לקחת לה את הארונית האישית. ’זה כבר קרה’, היא אמרה". ח"כ אילן גילאון מביע תמיהה כיצד ועד ההורים של אקי"ם ישראל אינו מתריע מעל כל במה על הנעשה במקום. מן הסתם לא יודע ח"כ גילאון מה שיודע אשר דעדוש, וזאת כי מנהל מערך הדיור של אקי"ם, אריק שורר, הוא בעלה של מנהלת "אילנית", חני שורר. פניות "מגזין המושבות" לאקי"ם להתייחסות לכתבה, לא נענו. מנהלת "אילנית" שורר מפנה עיתונאים לבעלים, אשר דעדוש, אשר כאמור מגיב רק באמצעות משרד יחסי הציבור.

מסתבר שמשרד הרווחה דווקא לא כל-כך מופתע מפנייתו של ח"כ גילאון. במענה למכתב בהול שחברי הכנסת משגרים בעקבות הביקור, עונה להם באוקטובר מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ’, כי הוא מודע לליקויים, וכי המשרד מגבש "מתווה לסגירת המקום ולהוצאתם של החוסים בו". המתווה עדיין לא גובש. מוסד "אילנית" עדיין פועל. עו"ד אסיל מקלאדה מהסנגוריה הציבורית אמרה לי לפני כמה חודשים: "סדום ועמורה. מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר לדברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל". לדברי עו"ד מקלאדה, "כשמטפלת התלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא מרגלת שתולה". משרד הבריאות אומר מאז ל"מגזין המושבות", שהוא מנוע מלהגיב לטענות האלה.

החוקר הפרטי נעצר

פז שוורץ, חוקר פרטי ברישיון משרד המשפטים, לא יגיד מי שלח אותו אבל הוא הצליח בחודש שעבר לחדור למתחם הסגור של "אילנית" שבפאתי פרדס חנה. הוא עבד שם כמטפל במשך עשרה ימים, תוך שהוא לומד על התנהלות המקום ואז עצרה אותו משטרת חדרה, חקרה אותו, החרימה לו את הטלפון הנייד, המצלמה הנסתרת ואת הטייפ הדיגיטאלי. הוא מכחיש את כל החשדות נגדו וממשיך לטעון גם היום כי הקפיד לעשות את כל עבודתו, כחוקר פרטי רק על פי החוק.

איך הצליח החוקר פז שוורץ להתקבל לעבודה? לדבריו, בראיון אצל מנהלת כוח האדם במוסד שנערך לו ב- 27 לדצמבר, סיפר שראה מודעת דרושים של "אילנית" במרכז כרכור, הזדהה בשמו האמיתי, אך הציג להם קורות חיים כנהג משאית "המחפש שינוי". התקבל, וב-2 לינואר החל בעבודה כמטפל סיעודי בשכר של 21 ש"ח לשעה, שלאחר מו"מ קצר הועלה ל 22.5 ש"ח.

מייעדים אותו לביתן "דולפין", לאחר שלדבריו, מציינים במפורש כי "הוא נראה גדול וחזק כדי להפחיד את החוסים". ב"דולפין", ללא כל הכשרה, הוא מקבל אחריות על 7 חוסים. אם הבית בחופשה של שבועיים. "האמת שלא כל כך ידעתי מה לעשות איתם", הוא מספר, "חלקם עם פיגור שכלי, חלקם גם עם בעיות נפשיות. שומעים קולות. המטפלים עצמם לא יודעים בדיוק ועל איזה רקע יש ביניהם ויכוחים מפעם לפעם. אחד אומר ’הוא אוטיסט’, חברו אומר ’סכיזופרן’. בכלל, הלשון שם היא בסגנון ’עזוב, הוא מפגר ולא מבין כלום’.

כמו במכשיר עינויים

באילנית עובדים בשלוש משמרות. בבית "דולפין" כעשרים חוסים בהם מטפלים ארבעה. בלילה נותר אחד. "בגלל השכר הנמוך, רבים מהעובדים נאלצים לעשות ’דאבלים’ ו’טריפלים’", הוא מגלה, "יש שם אחד, שאחרי משמרת כפולה עוד רץ למוסד הגריאטרי הסמוך למשמרת שם, ואח"כ חוזר לעוד משמרת באילנית". לדבריו, נושא השכר הוא שיחה שגרתית בין המטפלים, "הם מאד ממורמרים על התנאים".

זה עוד כלום לעומת התנאים של החוסים. "יש שם הזנחה מטורפת. קקי על הרצפה. שום דבר לא השתנה מאז הכתבה בטלוויזיה. הראו שם כסא הגבלה בו מושיבים צעיר, אולי בן 30, ונועלים אותו כשבורג נועל את הכסא לרצפה. ביום הראשון לעבודה ישב בחור ב’דולפין’ בכסא הגבלה ולא יצא ממנו עד היום בו נעצרתי, למעט בשעה תשע בערב, אז משחררים אותו לעשר דקות, לעשיית צרכיו. אח"כ שוטף אותו מישהו בצינור, ממרחק של חצי מטר ואז נועלים אותו ללילה בחדר פרטי עד השעה שבע בבוקר".ע"פ חוק, הגבלה כזו צריכה אישור של פסיכיאטר שיבדוק אותו כל ארבע שעות. הנוהל הזה לא מתקיים כאן. ח"כ אורלי לוי-אבקסיס: "כאשר חסר כוח-אדם וכאשר קושרים בן-אדם לכיסא כמו במכשיר עינויים, שמונה שעות רצוף, זה עינוי". "אין ידיות על הדלתות", מדווח גם החוקר הפרטי שוורץ, "בצרור המפתחות של כל מטפל יש ידית של דלת. גם למנכ"ל אשר דעדוש. כך אפשר לנעול את החוסים גם כמה ימים בלי לדבר איתם, ועושים את זה".חדר מסריח עם דלי לצואה ושתן"בביתנים יש חדר בידוד. באמצעות מצלמה מפקחים עליו מחדר בו יושבות אחיות, ליד משרדי ההנהלה במבנה מרכזי", מגלה לדבריו החוקר. "שם, יושבות שתי אחיות ביום, ואחת בלילה. בחדר הבידוד אין חלונות או כל פתח אחר, אין מזגן ורק מרצפות על הרצפה. הדלת נעולה, ללא ידית. יש רווח צר מתחת לדלת. על התקרה, נורה אחת מרכזית. האור דלוק כל הזמן, למעט כאשר לא רוצים שבהנהלה ידעו שהכניסו לשם חוסה. אז, סוגרים את האור והחוסה שוהה שם בחושך מוחלט". "לפי ההוראות, המטפלים צריכים לדווח למרפאה על כל הכנסה של חוסה לחדר הבידוד ואז אומרים להם שם, נניח, להשאיר אותו ללא יותר משעה".

"כל יום ראיתי לפחות בנאדם אחד שיושב שם בחושך במשך שעות. אז ראיתי לפחות עשרה מקרים כאלה. ראיתי גם לפחות חוסה אחד שהוכנס לשם פעמיים באותו היום", אומר שוורץ, "הוא יכול לצעוק ’מים, מים’, ואין מענה".

"זה חדר מסריח עם דלי לצואה ושתן. החוסה אחראי לנקות אותו בסוף השהייה שם, אבל אף אחד לא הסתכל לראות מה קורה בדלי הזה בכל התקופה שהייתי שם".

במשרד הבריאות אומרים כי בכל מחלקה פסיכיאטרית סגורה קיים חדר בידוד בו נמצאים חולים במשך כמה שעות, עד שמצבם מאפשר להחזיר אותם לחדר רגיל. "קיים נוהל מסודר של משרד הבריאות לגבי חדר בידוד והגבלה פיזית של חולה". אבל הדיווח של החוקר פז שוורץ הוא בכלל מביתן "דולפין" של מוסד "אילנית". "דולפין" אינו מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים ואינו בפיקוח משרד הבריאות, אלא של משרד הרווחה.

מקלחת עם צינור

לא גן עדן, בלשון המעטה, גם מחוץ לחדר הבידוד וכסא ההגבלה. "אם במקלחת מישהו לא רוצה לשתף פעולה אז תופסים אותו בחולצה עד שזו חונקת לו את הגרון", מספר החוקר הפרטי, "במקרים רבים בהם חוסה מתקרב למטפל, הוא ידחוף או יהדוף אותו. מטפלים מקללים את החוסים במקרים רבים. אחת המטפלות, כבת 40, הלכה לצעוק על מטופל, שקילל מטופל אחר. היא צעקה עליו, תפסה לו את הראש. אח"כ הנחיתה אגרופים על ראשו. מטפלים אחרים באו להפריד. תפסו אותו והכניסו אותו לחדר הבידוד. כאשר הוא מוחזק על ידם, המשיכה המטפלת לצעוק עליו, ’רוצה עוד?’".

"מקלחות נעשות בצינור, ממרחק. אף אחד לא רוצה להתקרב אליהם. אתה רואה שלחוסה קר. יש רק כמה חוסים שמתקלחים לבד ומתלבשים לבד. אני מאמין שאם ידברו איתם יפה, הרוב המוחלט של החוסים יוכל לעשות את זה לבד. דיברתי עם אחד מאלה שגררו אותו באופן קבוע כל בוקר והוא ביצע את זה לבדו".

אין שעונים

המצלמה הנסתרת של ערוץ 10, שנתלוותה לחברי הכנסת באוגוסט, מגלה עשרות חוסים יושבים על המדרגות חסרי תעסוקה. גם בתוך המבנה, במסדרונות, אנשים יושבים על הרצפה, משועממים, על אף שהמקום אמור לספק להם פעילות. בינואר, מגלה החוקר הפרטי שדבר לא השתנה. "בין תשע בבוקר לאחת בצהריים חוסי ’אילנית’ מגיעים למרכז הפעלה, שם הם מייצרים נרות בשכר של 30 ש"ח לחודש. אני לא יודע מי היצרן, לא ראיתי תוויות כאלה בחנויות", אומר שוורץ, "חלק מהחוסים הולכים לפעילות הרפיה במוסיקה או למה שנקרא שם שיעורי כלכלת בית". אבל מה שראה שם הוא 16 חוסים היושבים סביב וצופים במטפלת המכינה עוגה. "הם יושבים בשקט כי אח"כ הם זוכים לאכול ממנה".

"האוכל דווקא בסדר", אומר פז שוורץ, לאחר שעובדת לשעבר במוסד הגריאטרי הסמוך, סיפרה לי כי שמעה על מחזור אוכל במוסד "אילנית", טחינתו והגשתו כעיסה לחוסים, שלא כל כך מודעים למצבם. "יש מספר חוסים שמקבלים אוכל מרוסק", הוא אומר, "וחלק מהמטפלים באמת לא יודעים את ההוראות לגבי כל חוסה, כך שלעיתים מקבל מישהו לחם או תוספת לחם, גם אם נרשם שאסור לו"."אין קנטינה. יש הרבה תחינות מצד חוסים אצל המטפלים, שייקנו להם משהו בחוץ. קולה למשל. לא יודע אם קונים להם. קרה שהגיעו עם שליח פיצה ששלחה אמא אחת, ומטפל לקח ממנה ’מעשר’, שלא בנוכחות הבן החוסה. זה בכלל מקרה עצוב כי החוסה פחד שהחוסים האחרים יאכלו לו את הפיצה ולכן סגרו אותו בחדר נפרד כדי שיאכל ללא הפרעה. לחוסה אחד ב’דולפין’ מותר לעשן. הוא מקבל 4 סיגריות ’קנדה’ ליום. לא יודע מה זה המותג הזה. אף פעם לא ראיתי כזה בחנויות. אין שעונים אישיים. אומרים שיש שם מטופל שאוכל שעונים"."יש מקומות שלמטפלים אסור לשבת בהם, למשל מול הטלוויזיה בסלון של המטופלים, אבל הם יושבים שם והמטופלים לא יכולים לשבת. אז כשהם מגיעים, שמעתי שאומרים להם, ’תעוף, תעוף, אתה לא עשוי מזכוכית’".מאוד מפחדים מביקורת"מספרים שיש שם ביקורים של קרובים", אומר החוקר שוורץ, אך כאלו לא ראה בעשרת הימים שעבד במוסד, "אומרים שיש קרובים שנאסר עליהם להיכנס. את החוסים מוציאים בד"כ בביקור כזה אל מחוץ לביתן, למעט במקרים נדירים. הכול מתואם מראש. לא ראיתי אף ביקור של מישהו מטעם המדינה. העובדים מאוד מפחדים מביקורת". גם ח"כ גילאון תמה על מדיניות הביקורים. "גם הורים ובני משפחה שבאים לבקר את בן משפחתם אינם יכולים להיכנס פנימה", דיווח לשר הרווחה ולסגן שר הבריאות, "מחוץ למעון קיים ביתן עץ קטנטן, שריח כבד של שתן עולה ממנו והוא מאובזר בספה, שולחן וכסאות ישנים, שירותים ומקלחת שבורה. בחדרון זה פוגשים הורים את ילדם המתגורר במקום". לדברי ח"כ גילאון טענת בעל המקום, כי כניסת משפחות אסורה, "כדי שהחוסים האחרים לא ייקחו מהם את הממתקים שהם מביאים לילד שלהם או יבקשו מהם כסף, וכדי שהם לא יראו את החוסים האחרים כשהם מרוחים בצואה". גילאון אומר כי ביתן העץ אינו מאפשר מפגש מכובד של הדיירים ובני משפחותיהם ואף אינו מאפשר להורים לראות היכן חי ילדם, מי הם חבריו ואיזה טיפול הוא מקבל. "אני בטוח שניתן להכניס הורים פנימה, וגם ’להגן’ עליהם מפני דיירים אחרים, כפי שנכנסתי אני ולא ניזוקתי", שוטח חבר הכנסת בפני השר וסגן השר. יום לפני שהחוקר שוורץ נעצר, הוא לקח יוזמה והשיב למוסד את אחד החוסים שברח ממנו. "רצתי לרכב שלי, סרקתי את האזור, איתרתי אותו והחזרתי אותו למוסד. אם לא הייתי עושה את זה, עוד היה מגיע לכביש הראשי ונדרס". זה לא תסריט פרוע מדי. ביולי 2009 נדרסה במוסד אילנית חוסה בת 49 מפגיעת אוטובוס שנסע בתוך מתחם המוסד. איש לא הועמד לדין בעקבות המקרה הזה. משרד הרווחה: "על פי חקירת המשטרה לא ברור אם וכיצד הדיירת נפגעה. גם בדיקת משרד הרווחה לא העלתה ממצאים על רשלנות המעון. מיד לאחר האירוע, יצאו למעון "אילנית" ולכל שאר המעונות, הנחיות לגבי כניסת כלי רכב לתוך שטחי המעונות". שוורץ טוען שגם לא דיווחו על הבריחה בחודש שעבר, כמתחייב.

סגן השר מזדעזע

הדיווח של החוקר פז שוורץ חשוב, לא רק כיוון שהוא הגורם החיצוני האחרון שביקר במקום, אלא גם מכיוון שהוא נותן זווית ראייה מבפנים, לאורך פרק זמן של ימים, לא של שעות, כזו שגם ביקור פתע לא יכול לספק. מעצרו, כמו גם אירועים אחרים במוסדות, לא מופיעים על הרדאר של "בזכות" כיוון שמרוב ערפול, כביכול להגנתם על פרטיותם של החוסים, לא נקשר שם מוסד לדיווחים על האירועים.

"אנחנו יודעים על הזנחה קשה והתעללות לאורך שנים. אין לנו אינדיקציה על שיפור שם מאז הביקור שלנו עם חברי הכנסת", אומרת נעמה לרנר, פעילה בארגון "בזכות", שעוקב אחר הנעשה במוסד "אילנית" כבר זמן רב. "התרענו למשרד הרווחה, וגם ביקשנו רשות לבקר שם, אבל הם תמיד סירבו, בלי לנמק. אמא של החוסה ג’ שפנתה אלינו אומרת שזה הגיעה עד כדי דחיפה של השומר בכניסה והתפרצות למתחם כדי להגיע לחדר של בנה. היא הגיעה אלינו לאחר שכמעט והצליח להתאבד. הוא אושפז בבית החולים ’שער מנשה’, ייצבו אותו והחזירו אותו למוסד "אילנית" ותוך יממה שוב חזר למצב סוער". "בזכות", נכנסו אז לפעולה. היום ג’ מאושפז במסגרת פסיכיאטרית אחרת.

במשרד הבריאות מזגזגים. בחודש אוגוסט מקבל סגן השר, הרב יעקב ליצמן, דיווח מח"כ אילן גילאון, לאחר ביקורו, עונה לו "הזדעזעתי", ומבטיח כי מיידית ינחה את מנכ"ל משרדו ובתיאום עם משרד הרווחה יקיימו אנשי המקצוע ביקורת משותפת במקום. "הביקורת הפעם לא תהיה פתע", מדגיש סגן השר, "אך נדרוש מהם היערכות מלאה תוך שבוע".

דוברת משרד הבריאות מוסרת לנו תחילה, כי הבקרה האחרונה במחלקה בפיקוח המשרד, נערכה ב- 30.8. "בבקרה זו לא נמצאו ליקויים חמורים אך עם זאת ניתנו הנחיות להקפדה על ניקיון חדר המשפחות וטיפוחו, עד לבניה מחודשת על פי התוכניות שהוצגו בפנינו. הוגשה הצעה לקישוט קירות המחלקות על ידי ציורי קיר ומדבקות שאינם ניתנים לתלישה. בעל המקום התחייב לטפל בבעיית הנגישות לנכים בשני המבנים, בתוך חודש מיום הביקור".

באוקטובר עולה סוגיית הטיפול המערכתי לממצאי בקרת משרד הרווחה והדיווח של גילאון בעניין מוסד "אילנית", לפורום משותף של משרד הרווחה והבריאות. מנכ"לי שני המשרדים מנהלים אותו. בדיון, מחליט הפורום על תיאום מלא בין המשרדים בנושא "בית החולים", שפועל במוסד "אילנית" בפיקוח משרד הבריאות, וכי "תחילתו יהיה בהליך שימוע, אשר ייתכן שלאחריו, יוחל בהליכי סיום ההתקשרות וסגירה של בית החולים".

בסוף נובמבר, חודשיים לאחר ההנחיה "המיידית" של סגן השר, מבקרים במוסד "אילנית" מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר רוני גמזו וראש האגף לבריאות הנפש ד"ר גדי לובין.

אבל בינואר, חודשיים לאחר ביקורם של הדוקטורים, כבר נשמע סגן השר, יעקב ליצמן, מרוכך. "בביקורם לא התרשמו ממציאות סביבתית או טיפולית אשר תומכת בדבר סגירה לאלתר של המקום", מדווח סגן שר הבריאות לארגון "בזכות". הוא מודה כי המסגרת בה שהו מטופליו במוסד "אילנית", לפני כחצי שנה "הוערכה על ידנו כבלתי סבירה בעליל", אך לגבי המקום אליו הועברו, לכאורה, בתחום המוסד, קובע סגן השר כי הוא "מדגים שיפור קיצוני ביחס לקודמו". אבל במענה לשאלתנו מה השיפור הקיצוני שניכר במקום בביקור שהבטיח סגן השר בהתראה של שבוע, עונים במשרד הבריאות דווקא כי "זו לא הייתה בקרה מתוכננת אלא ביקור פתע", כי "במהלכו נמצאו ליקויים שונים" וכן כי "מנכ"ל המשרד נתן למוסד חודשיים לתיקון הליקויים ומתוכננת ביקורת חוזרת".

28 ביקורות ב 2010

"זה מקום שלא ראוי למגורי בני אדם", מתעקשת לרנר, מארגון "בזכות", "לא רק בגלל הצואה והתלונות שזועקות לשמים. כשאתה מוצא שם אוסף של מוכים ושרוטים, אתה שואל את עצמך אם לא נעברות שם גם עבירות פליליות".

במרחב חוף של המשטרה, זו שאמורה לחקור חשד לעבירות פליליות, זו שהגיעה במהירות הבזק לעצור את החוקר הפרטי פז שוורץ, אומרים כי המשטרה פותחת בחקירה כל אימת שמוגשת אצלם תלונה או כשחשד לעבירה פלילית עולה אצלה. בפועל זה לא המצב, בכל אופן לא לגבי החשדות לעבירות במוסד "אילנית". הדברים שכבר שמעה המשטרה צריכים לכאורה להעלות אצל המשטרה חשדות כאלה. לדבריו של החוקר הפרטי פז שוורץ, הוא אף הפנה את תשומת לב השוטרים במשטרת חדרה, שבעת שהם חוקרים אותו, יושב אדם כבול בכסא הגבלה. אבל המשטרה לא פעלה בעניין. צירוף מקרים מפתיע: באותו בוקר שאנחנו מבקשים תגובה ממרחב חוף, פונה לחוקר הפרטי שוורץ, חוקר במשטרת חדרה ומשדל אותו להגיש תלונה. פז שוורץ אומר שייעשה זאת לכשתוסר מעל ראשו אימת כתב האישום כנגדו. בינתיים גם ארגון "בזכות" הבין שכנראה אין ברירה ויש להגיש תלונה רשמית במשטרת חדרה כדי שאלה יפתחו בחקירה. דעדוש יודע להקדים תרופה למכה. הוא מאיים כי יגיש תלונה כנגד "בזכות" בגין השגת גבול כיוון שלטענתו נלוו נציגיהם לח"כ גילאון בביקור ב"אילנית", כשהם מתחזים לעוזריו בכנסת.הכול מתקיים גם תחת עיניהם הפקוחות של מפקחי המעונות. במשרד הרווחה והשירותים החברתיים האמורים לבצע ביקורי פיקוח במעונות, אומרים כי ההנחיה היא שכ- 10-20% מהביקורים יהיו ביקורי פתע, בשעות שונות. בנוסף, בכל חודש נקבע יום אחד לביקור פתע של כל המפקחים ב- 15 מסגרות לפחות ובנושא ספציפי של לילה, פנאי, תעסוקה, בריאות, או השכמה. לא פחות מ-28 פעם ביקרו אנשי משרד הרווחה במעון "אילנית" בשנה האחרונה, מתוכם 18 פעם בביקורי פיקוח מתוכננים ו-10 בביקורי פתע. המפקחת הקבועה של המוסד חוזרת בימים אלה מהיעדרות של חצי שנה, אבל ביקור פתע אחרון התקיים ב-1 בדצמבר. מה התוצאות של כל הביקורים האלה? הרשמים הקשים נכתבים בדוחו"ת מתויקים וה המלצות לא מתבצעות. תסכול בגין הכשל הזה אנחנו שומעים בין המפקחים. ח"כ גילאון אומר אחרי ביקורו כי שמע מ"בזכות" כי ד"ר חיה עמינדב, מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר, טענה שהוקמה ועדה מיוחדת לבחינת תפקודו של מעון "אילנית". תוצאות הבדיקה לא פורסמו מעולם. נזכיר שמדובר במשרד הרווחה ובמוסד "אילנית", המונעים באופן שיטתי מארגוני זכויות אדם ועיתונאים להיכנס בשערי המתחם ולהתרשם מהמציאות שם, באופן בלתי אמצעי.ממשיכים לבחון"אני לא מופתעת", אומרת נעמה לרנר, מארגון "בזכות", "כל מוסד גדול שאינו חשוף ציבורית ושתוקעים בו את החוסים כבסיר לחץ, ברור שזו תהיה התוצאה. מניסיוני המקומות האלה צריכים להיות הכי קטנים והכי פתוחים. כל משרד ממשלתי רלוונטי מעורב שם ולכן זה זועק עוד יותר שזה לא כשל נקודתי. משרד הרווחה לא מתקדם. מדובר בעסק שלא עומד אפילו בהסכמים שלהם עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה. הם חתומים על הסכמים ובועטים בהם. ובכלל, אנחנו לא רואים כיצד אפשר להעלות על הדעת שייתנו אפשרות לתקן את הליקויים לאדם הזה, שהפעיל כך את המקום 10 שנים בצורה מחפירה". ח"כ אילן גילאון חוזר בפני על שאמר בעניין בשידור בערוץ 10: "לרוב האנשים האלה אין משפחה שתגונן עליהם. אין להם פה, אין להם מפלגה, אין להם כלום והם נתונים לשבט ולחסד של מטפל, של מנהל, של אדם שרואה בהם לעיתים עסק".לגבי ההתנהלות של מעון "אילנית", במשרד הרווחה מאשרים כי כבר ביצעו את השימוע לבעלים אשר דעדוש, אבל מחויבותם לסגירת המוסד עדיין מעורפלת. "כרגע אנו בוחנים משפטית, בהמשך לאותו שימוע", אומרים במשרד, "מעבר לכך, אפשרות הוצאתם של הדיירים נדונה יחד עם האפוטרופוסים שלהם, במגמה להכינם למקום חלופי אחר". יש ב"אילנית" מי שיגידו כי הליכי השימוע והסגירה הם סנקציה מרגע שתבע המוסד ממשרד הרווחה כ-7 מיליון ש"ח, שאת העברתם, לטענתם, מעכב לו המשרד. "אין שום קשר בין הדרישה של מפעיל המעון לתשלומים שלכאורה מגיעים לו, לבין ההליכים שנפתחו", אומרים בתגובה במשרד הרווחה, "היוזמה להליכים הייתה של הצוות המקצועי בלבד ונוגעים אך ורק לנושא תפקוד המעון".אשר דעדוש מציג בפני את מי שמזדהה כיו"ר "ועד ההורים" של החוסים, שחלקם כאמור קשישים. היו"ר, תושב חדרה, שבנו חוסה ב"אילנית" כבר 20 שנה, לדבריו, מסנגר על המקום וטוען שהמציאות ב"אילנית" טובה הרבה יותר ממה שטוען "בזכות". שנעשה למוסד עוול, שמתחוללת כנגדו רדיפה, ומזכיר כי מדובר במוסד שלוקח אל בין כתליו חוסים שחלקם סובלים מהפרעות קשות ביותר. עיקר החשש שלו הוא מהעובדה שהוא אינו מכיר מוסדות טובים יותר שיסכימו לקבל את בנו או חבריו ל"אילנית". וכי אם ייסגר המוסד, "ייזרקו" החוסים לבתי חולים פסיכיאטרים, משם אכן הגיעו ל"אילנית" חלק מהם. יו"ר "ועד ההורים" מתקשה לומר כמה הורים בדיוק הוא מייצג, ומודה כי לחלק לא מבוטל מהחוסים אין הורים או שהוריהם וגם קרובים אחרים אינם שומרים עמם על קשר. ארגון "בזכות", המרכז לזכויות האדם של אנשים עם מוגבלויות, שמע, ראה, תיעד, נשא ונתן מספיק. "בזכות" מתכוון עכשיו להגיש עתירה כנגד המדינה בבג"צ ולבקש כי יורה לסגור את המקום לאלתר. "אנחנו מבינים שאי אפשר לזרוק משם את החוסים ויש צורך בסגירה הדרגתית תוך שמעבירים אותם למקומות חלופיים, אבל החלטה חייבת להתקבל מיידית".