מחנכת תחת השפעת ריטלין

חברות התרופות חוגגות, מסגרות ההשמה החוץ-ביתיות פורחות והילדים - נובלים

בשבוע החולף פרסם משרד החינוך נתונים לפיהם שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות ירד מ-46.3% בשנת 2007 ל-44.4% בשנת 2008. מדובר בירידה מתמשכת, בתוך ארבע שנים ירד שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מ-49.2% ל-44.4%.

תוצאות מבחני מיצ"ב השנתיים, שפרסם משרד החינוך בדצמבר 2008, הציגו גם הן תמונה לא מעודדת באשר לרמת התלמיד הישראלי: הישגיהם של תלמידי חטיבות הביניים באנגלית, בעברית ובמדעים נמוכים, ובמתמטיקה - נמוכים במיוחד, כאשר הציון הממוצע עמד על 44.1 בלבד.

בדצמבר 2008 המשיכו תלמידי ישראל להפגין הישגים נמוכים במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים ולהשתרך אחרי מדינות אחרות. נתונים של דירוג "טימס", המבחן הבינלאומי לבדיקת הישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים, גילה כי תלמידי ישראל הידרדרו בדירוג.

לכאורה, אמורה הייתה להיות עלייה משמעותית בהישגי התלמידים. בעיית הקשב והריכוז של התלמידים (ADHD) מטופלת מספר שנים באמצעות "טיפול תרופתי". ישנה עלייה מתמדת של עשרות אחוזים מדי שנה של מכירת ריטלין בארץ. בחמש השנים האחרונות הצריכה גדלה כמעט פי שלושה, מ-90 ק”ג בשנת 2002 ל-260 ק”ג בשנת 2006. מדובר ברבבות ילדים הצורכים את התרופה. בנוסף, חל גידול של עשרות אחוזים מדי שנה במסלול הטיפול לבריאות הנפש האמבולטורי, 9,163 ילדים ובני נוער בשנת 2006 שטופלו במרפאות אלו, לעומת 10,955 בשנת 2007.

לדברי הורים, רבים מהם סובלים מלחץ עצום של מערכת החינוך לשלוח את ילדיהם לאבחונים נוירולוגיים ופסיכיאטריים. הטמעת הטיפולים הפסיכיאטריים באוכלוסיית הילדים והנוער לא הביאה לעלייה המיוחלת בהישגי התלמידים במערכת החינוך.

חברות התרופות לעומת זאת נהנות מנתח שוק חדש: ילדי ישראל הצורכים תרופות פסיכיאטריות. הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי בניגוד לטיפולים קליניים, הוא טיפול מתמשך לאורך שנים. תהליך האבחון הנו פשוט, בדיקה קצרה של פסיכיאטר, אין צורך בבדיקה קלינית. רווחיהן של חברות התרופות גדל.

מערכת החינוך הפכה להיות תלויה בריטלין ותתקשה לתפקד ללא התרופה. בנוסף יש לריטלין ודומיו תופעות לוואי העלולות להיות קטלניות במקרים מסוימים.

תופעה דומה קיימת במערך הרווחה. פקידי הסעד, אשר בתי המשפט רואים את המלצותיהם כסוף פסוק, מוציאים מדי שנה בין 8,000 ל-10,000 ילדים לסידור חוץ-ביתי. ישראל היא השיאנית בעולם המערבי בהוצאת ילדים מהבית.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כ-2,340,000 ילדים. כ-330,000 מהילדים מוגדרים כילדים בסיכון, מתוכם 200,000 נמצאים בפיקוח משרד הרווחה. כלומר- כל ילד עשירי בישראל הוא בפוטנציאל להרחקה מביתו וממשפחתו.

מסגרות ההשמה החוץ-ביתית הפרטיות צומחות ופורחות, לעומתן המשפחות, וילדיהן שהוצאו מהבית, שעולמם חרב. בוגרי מסגרות ההשמה החוץ-ביתית נחשבים לאוכלוסיה רגישה. ידוע, כי פעמים רבות ילדים מורחקים מביתם עקב היעדר שירותים קהילתיים ראויים.

מוטב כי מערכות החינוך והרווחה ישתמשו בפתרונות רדיקלים ויקרים של טיפולים פסיכיאטריים, והשמה חוץ-ביתית, רק במקרים הקיצוניים ביותר, שאין ברירה אחרת, שהרי קיים ספק רב בתועלת פתרונות אלו, אך הסיכון בהם גבוה מאוד.