נרדפת - קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב

המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות - 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009.

שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה תל אביב. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

מהומה גדולה, שלשה שוטרים, עובדת סוציאלית, שני עורכי דין, שתי פקידות, בן נרעש, שני עיתונאים וצלם אחד, עומדים סביב דלת פתוחה של חדר שירותים קטן. בפנים על האסלה יושבת שרה כהן, אישה קטנה וכחושה בת 95. השוטרים דורשים ממנה לבוא איתם. "את עצורה", צועק עליה אחד מהם,. בנה שמואל בן ה-64, מתערב: "אמא, אל תלכי איתם, הם רוצים לקחת אותך למוסד סגור". מאחוריהם מנופפת העובדת הסוציאלית במסמך נייר: "את חייבת לבוא, יש צו בית משפט".

"מה אתם רוצים ממני?" מתגוננת האשה בקול נמוך, אך יציב, "לא עשיתי שום דבר רע, איני רוצה לבוא איתכם". אבל העובדת הסוציאלית לא משתכנעת. היא תובעת מהשוטרים להרים את האשה מהאסלה בכוח, ולקחת אותה משם. עורכי הדין של האישה מתנגדים. גם השוטרים מהססים. "מה יקרה אם היא תתנגד ותשבור יד או רגל, אני אהיה אחראי לכך? היא בת 95" אומר אחד מהם. כשאחד מהנוכחים מזדעזע מהעובדה שכולם מציצים לתוך חדר השירותים ומציע לסגור את הדלת ולאפשר לאישה לעשות את צרכיה לבדה, העובדת הסוציאלית מתנגדת: "מה יהיה אם היא תזיק לעצמה?"

הסצינה הסוריאליסטית הזאת שנערכה ביום רביעי שעבר במשרדו של עורך דינה של כהן, מרדכי לנצ'נר, ארכה כשעה וחצי. איש אינו טוען כי כהן עברה על חוק כלשהו, אבל שלושת השוטרים שהגיעו לקחת אותה עימם, החזיקו צו מפורש של שופטת, המורה להם להעביר את הישישה למרכז גריאטרי בנתניה, ולהחזיק בה שם בכוח, גם נגד רצונה, למשך שלשה חודשים.

אינני יודעת למה הם רודפים אחרי" אומרת כהן. "זה נמשך כבר כמה שנים. אני אישה בריאה, למרות גילי. יש רק בעיות קלות בשמיעה. אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט ובשלווה בבית שלי ברחוב העבודה במרכז תל אביב. אני גרה שם כבר עשרות שנים וטוב לי שם".

הצו שהחזיקו השוטרים מסתמך על חוק נשכח שרק מעטים שמעו עליו: חוק ההגנה על חוסים. לפי החוק הזה, במידה ופקיד הסעד סבור ששלומו הגופני או הנפשי של קשיש נפגע, או עלול להיפגע, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בעניינו. במידה ובית המשפט התרשם כי הקשיש אינו מסוגל "להבין עניין", יכול השופט להכריע בגורל הקשיש. השופטת ריבה ניב שחתמה על הצו כלל לא פגשה את כהן. רשויות הרווחה הסבירו לה כי הקשישה בת ה-95 "אינה מסוגלת להבין עניין", והיא סמכה על חוות הדעת שהוגשה בפניה.

מדובר באבסורד, קצין משטרה רשאי לעצור חשוד בביצוע עבירה ל-24 שעות בלבד. שופט רשאי להאריך את המעצר רק אחרי דיון פומבי בבית המשפט, וגם זאת לתקופה מוגבלת של 15 יום בלבד. על החלטת שופט ניתן לערער כמובן. גם חולי נפש אי אפשר לאשפז בכפייה בלי סמכות ערעור. רק כאן, במקרה של כהן, לפי חוק נחבא בספר החוקים, אפשר לשלוח אדם מתפקד למוסד לתשושי נפש לשלושה חודשים, בלי שתינתן זכות למחות.

לבסוף, לאחר שעתיים וחצי של מצור על חדר השירותים, ולאחר שעו"ד לנצ'נר פנה בבקשה דחופה בעניין לבית המשפט, החליט קצין החקירות והמודיעין של תחנת לב תל אביב, רפ"ק בועז בלס, להורות לשוטריו להתפנות - ללא כהן - ממשרד עורכי הדין.

מי האפוטרופוס שלי

שרה כהן נולדה ב- 1914. אחיה הצעיר הוא בן 93, הוא זקן שחקני, מרדכי בן זאב. האחיינים שלה הם הפזמונאית והמחזאית חמוטל בן זאב, איש הרדיו והזמר דורי בן זאב, והשחקן ערן בן זאב. בעלה חיים כהן שימש כסגן מפקד ארגון ההגנה בתל אביב, והיה ממקימי השב"כ. כהן, עסקן של מפא"י היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות, וכיהן כיו"ר ארגון יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל. כשנפטר לפני 27 שנה, ספד לו על קברו ח"כ יצחק רבין, אחד מראשי מפלגת העבודה באותם ימים. במשך עשרות שנים התגוררה כהן עם בנה היחיד, שמואל כהן-שחק. אל האחיינית שלה חמוטל התייחסה כאל בת.

מעורבות שירותי הרווחה בחייה של כהן החלה לפני כשלש שנים בעקבות פנייה של האחיינית חמוטל, שדאגה כי מצבה של דודתה מתדרדר.

הבן שמואל מספר: "יום אחד, לפני שלש שנים הופיעה עובדת סוציאלית מעיריית תל אביב ביחד עם חמוטל. העובדת הסוציאלית ראתה את אמא - והחליטה מיד שהיא פסיכית וצריך ואשפז אותה".

מאז, למרות שבידי כהן ארבע חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים לגיל השלישי הקובעים כי היא מתפקדת וצלולה, שירותי הרווחה של עיריית ת"א לא מניחים לה ומנהלים נגדה קרב התשה שמטרה להעביר אותה למוסד גריאטרי. שלשום בדקה ד"ר חיה מרגלית בן אור את כהן וקבעה: "מדובר באשה צלולה לחלוטין, מתמצאת בכל המובנים, ואינה זקוקה לאפוטרופוס לכל עניין שהוא".

חוות דעת דומה כתב גם הפסיכו-גריאטר ד"ר איתן חבר: "אין סימנים לדמנטיה או להפרעה נפשית אחרת שמצריכה מיסוד במסגרת מחלקה לתשושי נפש. אין סיכון מידי בהמשך מגוריה בדירתה". נחרץ מכולם נשמע הפסיכיאטר ד"ר שאול סטיר, שבדק את כהן בשבוע שעבר ואבחן: "היא צלולה בדעתה באופן מוחלט, בעלת תובנה מלאה למצבה, עם שיפוט ובוחן מציאות תקינים לחלוטין, ואינה חסרת ישע".

בשיחה איתנו הוסיף ד"ר סטיר: "האישה צלולה לחלוטין, היא אישה מדהימה, המסוגלת להחליט באופן חופשי מה שהיא רוצה. הלוואי שאתם ואני נגיע לגיל כזה וניהנה מצלילות דעת כזאת". אגב גם בריאיון שקיימנו איתה הצליחה כהן להרשים אותנו בחיוניות שלה, בחוש ההומור ובמחשבתה הבהירה. היא ענתה בסבלנות לכל השאלות וניכר שגם זיכרונה אינו נפגע.

למרות חוות הדעת הללו החליט בית המשפט למנות אפוטרופוס לכהן. תחילה ניתן התפקיד לבנה שמואל. שופטת שניה, שמשום מה לא ידעה על מינוי הבן כאפוטרופוס, מינתה במקביל את עורכת הדין ירדנה נילמן כאפוטרופוסית. כשהתברר כי יש לכהן שני אפוטרופוסים, החליט בית המשפט למנות במקום שניהם אפוטרופוסית שלישית - עורכת הדין מרגלית נח -כהן -צידון. כהן מצידה דורשת שיבטלו את מינוי האפוטרופוסית: "היא השתלטה על חשבון הבנק שלי. היו לי שתי עוזרות בית. בבוקר באה מטפלת מטעם הביטוח הלאומי שעזרה לי אחרי ששברתי את הירך, ואחרי הצהריים היתה לי עוזרת פרטית ששכרתי מכספי. ברגע שלא יכולתי יותר למשוך כספים מהבנק, לא יכולתי להעסיק אותה יותר. אני רוצה לשלוט בכספים שלי בעצמי. למה לקחו ממני את הזכות למשוך כסף מהחשבונות שלי בבנק?".

אמא, איפה את?

במשך מספר חודשים סירבה כהן לאפשר לשירותי הרווחה להיכנס לביתה כדי לבצע ביקורת תקופתית על מצבה הבריאותי. בערב חג הפסח האחרון החליטו שירותי הרווחה לשים סוף לפרשה. מספר עובדים סוציאליים מלווים בשוטרים הגיעו לדירתה של כהן במרכז תל אביב. "אמי עסקה בעריכת שולחן הסדר". אומר כהן שחק. "לא פתחנו את הדלת, הם אמרו לנו שהם עומדים לפרוץ את הדלת, משום שיש להם צו של שופט לאשפז את אימי בכפייה".

כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב. "זה מקום לא רע" היא אומרת, " אבל לא רציתי להיות שם, אני אישה בריאה ואיני נוטלת תרופות. כשהגעתי לשם נתנו לי בניגוד לרצוני שמונה כדורים כל יום. שאלתי בשביל מה הכדורים, והמטפלות אמרו לי שזה נגד כאב ראש, אבל הכריחו אותי לקחת את הכדורים. אחרי שבלעתי אותם הרגשתי צורך חזק לישון, וישנתי שם כל היום. הכדורים האלה גרמו לי גירוי בעור".

מיקומה של האם הוסתר מבנה. רק לאחר ששכר את שירותי של עורך הדין איתן לצקי אותרה כהן. לצקי הסביר לה שהיא רשאית לעזוב מרצונה וכי אין לאף גורם זכות להחזיק אותה בכפייה בבית אבות. כהן שמעה, קמה, יצאה מהבניין ולקחה מונית הביתה. אבל הבית היה סגור. המשטרה התקינה מנעול חדש על הדלת, המפתח נשמר בתחנת המשטרה.

כהן ובנה חוששים מאימת האשפוז הכפוי, החליטו לברוח לדירת מסתור. במשך שמונה שבועות הוגדרו במשטרה כ"נעדרים". כהן, צריך לזכור, בת 95 ואף אחד אינו מאשימה שעברה על חוק כלשהו. השאלה מדוע אישה בגילה שכולם מסכימים כי היא צלולה ומתפקדת מטרידה ומקוממת. "אני מסתתרת בבני ברק אצל החרדים", אומרת כהן. "רק שם ידעתי שלא יסגירו אותי למשטרה. הבן שלי הסתתר במקום אחר אצל חברים".

הם יצאו מהמחתרת ביום רביעי שעבר לכמה שעות לפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד לנצ'נר. בסיכום מוקדם עם המשטרה הוחלט כי חוקר של מטעמה ישוחח עם כהן קצרות ואם יתרשם שהיא צלולה ומתפקדת יורה להפסיק את המצוד אחריה. אבל בניגוד לכל ההסכמים מיד כשהגיעה שרה למשרד ניסו השוטרים לעצור אותה.

עו"ד לנצ'נר זועם: "37 שנים אני עורך דין, ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת של עובדות הרווחה. הן נכנסו לאמביציה אישית. יש פה התנהגות כוחנית, אינטרסנטית, שלא ברור מה מסתתר מאחוריה. כמות הכוח והמשאבים שמשקיעים באישה זקנה אחת שלא נמצאת בשום סכנה, רק כדי לנצח במאבק אינה הגיונית. הן התרגלו שהן מחליטות על גורלם של בני אדם ואין עורר על החלטותיהן. כשהן נתקלות במקרה אחד בהתנגדות של האישה או של בנה, הן מנסות להוכיח להם מי יותר חזק".

בעקבות פנייתו של עו"ד לנצ'נר, החליטה השופטת ריבה ניב לעכב את ביצוע ההחלטה להעביר את כהן למוסד גריאטרי, עד לדיון נוסף בנוכחותה.

האחיינית חמוטל בן זאב, שעירבה לראשונה את שירותי הרווחה בפרשה, מביעה צער על השתלשלות העניינים: "שום דבר לא נעשה כאן בזדון. אני אוהבת את דודה שלי, דואגת לה ומתגעגעת אליה. אני בדאגה מטורפת אליה. רק רציתי להיטיב, לא רציתי שזה יתדרדר ככה. פעלתי בצורה לגיטימית, פניתי למחלקת הרווחה לטובתה. כשהיא ירדה למחתרת, הייתי בדאגה מטורפת אליה. אני אוהבת אותה בטירוף".

"אני מיידעת את האחים שלי במה שקורה איתה. פעם אחת הלכתי עם דורי אליה, כשפחדנו שקרה לה משהו. כשחשבון הבנק שלה הוחרם, היא פנתה אליי ואמרה שאין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. נתתי לה אלף שקל. אחר כך, כשהבאתי לה עוד חמש מאות שקל, היא זרקה את הכסף ואמרה: 'תלכי מפה, אני לא רוצה את הטובות שלך'. חבל לי שזה מה שהיא חושבת עליי".

במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה מנועה מלחשוף פרטים אודות המטופלת מטעמים של צנעת הפרט ובהתאם להוראות הדין. עם זאת נבהיר, כי לאחר שדנו בנושא, החליטו בתי המשפט להכריז עליה כחסויה ולמנות לה אפוטרופוס חיצוני, לרבות הוצאתה מביתה. בכל מקרה, ההליכים המשפטיים בנושא החסויה תלויים ועומדים בפני בתי המשפט".

ואחרי הכל, שרה עדיין אופטימית: "אני חושבת שהמוצא האחרון שלי הוא לפנות לנשיא המדינה, שמעון פרס. הוא הכיר היטב את בעלי מהפעילות במפא"י ומהפעילות הביטחונית בימיה הראשונים של המדינה. אולי, כידיד לשעבר הוא יוכל לעזור לי".