קונסטנטין בלמונט

אני ואת

אֲנִי וְאַתְּ – שְׁנֵי תְּעָרִים,

בְּאֵר וּבְאֵר – זוּג מַבָּטֵינוּ.

נֹאמַר:"אֹהַב" – נֹאמַר שְׁקָרִים,

נֹאמַר שֶׁלֹּא – לִשְׁאוֹל חַיֵּינוּ.

וְאָנוּ זֶה עַל זֶה שׁוֹמְרִים,

וְעַד לַנֶּצַח יַחַד שְׁנֵינוּ.

1908