Михаил Лермонтов

Тучи

Тучки небесные, вечные странники!

Степью лазурною, цепью жемчужною

Мчитесь вы, будто как я же, изгнанники

С милого севера в сторону южную.

Кто же вас гонит: судьбы ли решение?

Зависть ли тайная? злоба ль открытая?

Или на вас тяготит преступление?

Или друзей клевета ядовитая?

Нет, вам наскучили нивы бесплодные...

Чужды вам страсти и чужды страдания;

Вечно холодные, вечно свободные,

Нет у вас родины, нет вам изгнания.

!הֵי, נוֹדְדֵי עוֹלָם, הֵי, עֲנָנִים קְלִילִים

בַּעֲרָבָה תְּכֻלָּה, בְּמַחֲרֹזוֹת פְּנִינִים

,מָה דּוֹהֲרִים אַתֶּם, שֶׁמָּא כְּמוֹתִי גּוֹלִים

.מִנִּי צָפוֹן אָהוּב נֶגְבָּה אִתִּי פּוֹנִים

?מִי מְגָרֵשׁ אֶתְכֶם? צָו שֶׁל גְּזֵרַת גּוֹרָל

?לַהַט שִׂנְאָה גְּלוּיָה? עֹקֶץ קִנְאָה סְמוּיָה

?חֵטְא לֹא מָחוּל אוּלָי עַל מַצְפּוּנְכֶם מֻטָּל

?רַעַל דִּבַּת חָבֵר אוֹ הַשְׁמָצָה בְּדוּיָה

...לֹא, מַשְׁמִימִים אֶתְכֶם שְׂדוֹת שֶׁבֶר לֹא פּוֹרִים

;לֹא מֻכָּרִים לָכֶם חֵשֶׁק וְהִתְיַסְּרוּת

,הֵן בְּנֵי חוֹרִין לָעַד, לְעוֹלָמִים קָרִים

.אֵין מְכוֹרָה לָכֶם, אֵין לְעוֹלָם גָּלוּת

1840