הָרִאשוֹנָה, אָמְנָם חִוֶּרֶת,

עֲקֶרֶת בַּיִת נֶהֱדֶרֶת.

קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר שִׁעְבּוּד,

הִיא לֹא תֵּלֵךְ לִי לְאִבּוּד.

אִתָּהּ אֲנִי אֶהְיֶה לְרַב,

אִתָּהּ אָקִים מִשְׁפָּט מֻרְכָּב.

מִצַּד שֵׁנִי, הָעַצְמָאִית,

אָמְנָם טִפָּה גַּאַוְתָּנִית,

אֲבָל אַחְוָה וִידִידוּת –

הֵן הַבָּסִיס לְהִתְחַבְּרוּת.

אִתָּהּ מִשְׁפָּט פָּשׁוּט זוֹכֶה

לְהִבָּנוֹת לַמְאֻחֶה.

עִם מִי כְּדַאי לְהִתְחַתֵּן?

לְכָל אַחַת נוֹשֵׂא שֶׁל חֵן,

תֵּאוּר נָאֶה וּלְוַאי עָשִׁיר,

נָשׂוּא מֻרְחָב, מֻשָּׂא יָשִׁיר...

כָּךְ הִתְלַבֵּט עוֹד יוֹם, יוֹמַיִם,

וּבַשְּׁלִישִׁי נִשַּׂא לַשְּׁתַּיִם.

הָיֹה הָיָה מִשְׁפָּט פָּשׁוּט,

חָכָם, צָנוּעַ, בְּלִי קִשּׁוּט.

הוּא חַי בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד,

וְצִטְּטוּ אוֹתוֹ רַבּוֹת.

עִם זֹאת הֶחְלִיט הוּא יוֹם אֶחָד

כִּי לֹא נֶחְמָד לִהְיוֹת לְבַד.

פִּתְאוֹם הִרְגִישׁ בּוֹדֵד, מִסְכֵּן,

חָשַׁב: אוּלַי לְהִתְחַתֵּן?

הַשַּׁדְכָנִית – מִלַּת קִשּׁוּר –

יָדְעָה לָתֵת שֵׁרוּת מָסוּר.

מִבְּלִי הַרְבֵּה הִתְלַבְּטֻיּוֹת,

הִצִּיעָה לוֹ שְׁתֵּי פְּסוּקִיּוֹת.

שְׁתֵּיהֶן מִמִשְׁפָּחוֹת טוֹבוֹת,

אַךְ בְּאָפְיָן שׁוֹנוֹת מְאוֹד:

אַחַת - שְׁקֵטָה וּקְצָת תְּלוּתִית,

שְׁנִיָּה - שְׁנוּנָה וְעַצְמָאִית.

וּבְכֵן, חָשַב לוֹ הַמִּשְׁפָּט,

יֵשׁ יִתְרוֹנוֹת לְכָל אַחַת.